אריה קופינסקי הי"ד נולד בארה"ב לד"ר ברכה והרב ד"ר שלמה קופינסקי, בן שלישי במשפחה.

אריה עלה לארץ בגיל 11 בשנת תשמ"ב 1982 עם משפחתו הישר לקרית ארבע. למד בישיבת כרם ביבנה ובישיבת היכל התורה אצל הרב צבי קושלבסקי. אריה שירת בצבא ביחידת זיהוי חללים של הרבנות הצבאית, המשיך ללמוד בכוללים שונים ושימש כמשגיח כשרות.

אריה ויעקבה נישאו בשנת תשנ"ו וגרו בהר נוף. להם שישה ילדים. אליהו, חיה חנה ז"ל, יצחק, דבורה, מרים ויהושע. בתשע"ג שכלו אריה ויעקבה את בתם היקרה והאהובה חיה חנה ז"ל שנפטרה בשנתה בגיל 13.

ההתנדבות והחסד היו נר לרגליו. אריה היה מוכר בקהילתו כדמות הראשונה שהגיע לערוך, לסדר ולהגיש באירועי הקהילה והמשפחה והאחרון לעזוב אחרי הפינוי, סידור וניקוי האולם. בעבר התנדב אריה במשמרות זה"ב להובלת ילדים בחציית כבישים. לאחרונה הקים גמ"ח שמחות, לעילוי נשמת בתו חיה חנה ז"ל, להשאלת מקפיאים לאירועים ושמחות, והיה מוביל ואוסף אותם רגלית מביתו ועד למקום האירוע. אריה התנדב בבית הכנסת האהוב עליו, במקום שבו התרחש הפיגוע, בסידור ומיון הספרים, טיפול בגניזה, וסידור כסאות ושולחנות. אריה היה מסור למשפחתו ולכל סובביו. דאג להם דאגה אמתית ותמיד קיבל כל אדם במשפט "במה אפשר לעזור?". כדי להביא שמחה בתקופת פורים הוא היה מתחפש לליצן בראש חודש אדר ומחלק סוכריות לילדים לזכרה של בתו חיה חנה ז"ל. כל מי שפגש את אריה נדבק בחיוך המיוחד שלו, באהבת הזולת והחסדים המרובים ששפעו ממנו.

הרב אריה קופינסקי הי"ד נספה בטבח האכזרי במהלך תפילת שחרית בבית הכנסת בני תורה בהר נוף (כ"ה חשון תשע"ה).

(נכתב ע"י דוד קופינסקי)

באותו בוקר יום שלישי גורלי, כשהמתפללים הבחינו במחבלים, הם החלו להימלט על חייהם. אך לא כך אריה, רבים דיווחו שאריה צרח לכל מי שבבית הכנסת לברוח, בעוד שהוא עצמו דאג שהם יוכלו לעשות את זה. הוא זרק סטנדרים, כיסאות, סידורים – כל מה שעלה בידו – על המחבלים כדי להפריע להם, ובשלב כלשהו אף עצר אחד מהם בגופו ממש. אנשים נוספים פעלו כמוהו בעקבותיו. אריה קרס אחרי שהוא ספג חבטות רבות, שחלקן היו מכוונות לאחרים. אך אין ספק שהוא הציל בינתיים את חייהם של רבים.

(הרב משה כהן, מתוך מאמר זיכרון באתר אש התורה)