נולד ברמת-גן בכ"ז אדר ב' תש"ח.

נפל בהרי חברון בי"ב מרחשון תש"ל.

דב, בן אברהם בנימין ז"ל ולאה, למד בישיבת תל-אביב ובישיבת הישוב החדש, המשיך בישיבת "מרום ציון" בירושלים והעשיר את עולמו הרוחני בישיבת "כרם ביבנה".

הוא הצטרף לתנועת "עזרא" ובה, כמו בכל מקום,התבלט והפך לדמות מרכזית בחיי החברה.

התגייס לצה"ל בקיץ תשכ"ז במסגרת גרעין "נחשול" של "עזרא", שירת לאחר מכן בצנחנים, וסיים בהצטינות קורס קצינים. השקיע בתפקידו את כל כוחו ומרצו ויחסו לפיקודיו התפרסם בדאגתו להם, בחמימות ולבביות, אך עם כל זאת גם במשמעת.

תכונתו הבולטת, לדברי חביריו, היתה הקנאות ליושר ולאמת, והשנאה לצביעות. "בחור יקר ונעלה, מחונן בכשרון ומצוין בהנהגתו, דב אטינגר הי"ד, וליבי עלי דוי על אובדן תלמיד חכם בעצם פריחתו ועליתו" - דברי הרב הראשי לישראל הרב אונטרמן זצ"ל.