ישיבת ההסדר כרם ביבנה

תולדות חייו

ר' אלי קליין, יליד גרמניה, בצעירותו עבר לארה"ב והיה פעיל שם מטעם תנועת "בני עקיבא".

עם עלייתו ארצה התיישב בקיבוץ "שלוחות" שבעמק בית שאן וניהל את בית הספר האזורי שבעמק.

משנת תשכ"ה (1965) כיהן כמנכ"ל ישיבת כרם ביבנה ופעל לקידום הישיבה ויעדיה. במסגרת זו יצר קשר עם יהדות העולם וייסד את חוג ידידי הישיבה לחיזוק הקשר ולסיוע פיננסי.

ר' אלי קליין כיהן כמו כן כיו"ר ארגון עולי ארה"ב, חבר הנהלת "מכון מאיר" בירושלים, וכראש המועצה הדתית בחבל יבנה שנים רבות, והמשיך בעבודתו, על אף העובדה שבשנת תשנ"ב (1992) הגיע לגיל פרישה.

ר' אלי היה אוהב תורה ומוקיר רבנן, והיה מעמודי התווך של עולם התורה המתחדש בדורנו.

ביום ג כסלו תשע"ז נלקח לבית עולמו והשאיר אחריו משפחה לתפארת.

ישיבת כרם ביבנה, מפעל חייו שכה אהב וטיפח ואשר הקדיש את כל חייו למענה, תישאר מצבת נצח לזכרו.

קווים לדמותו

לר' אלי הייתה תכונת מנהיגות מיוחדת. הייתה לו דאגה לכל אחד ולכל פרט בישיבה והכל במתינות ובשיקול הדעת, ובאותה העת היה אוחז גם במידת הענווה והיה מסתיר את עצמו. ומתוך אותה צניעות אופיינית היה מקבל כל אחד במאור פנים ובשמחה ובחוש הומור המיוחד לו. היה אהוב על כל הסובבים אותו וכמים הפנים לפנים היו כולם משיבים לו אהבה ומחבבים אותו.

ר' אלי נהג בעצמו בפשטות, ותמיד טען שלא צריכים לבזבז. לעומת זאת, לכבודה של תורה נהג בהוד והדר. למטרות צדקה וחסד היה תמיד נותן ברוחב לב. איש מידות וחסד ונתינה לאחר, ומרבה במתן בסתר.

ר' אלי היה בן תורה. הקביעות שלו בלימוד בכולל היתה לשם דבר. כולם הרגישו את אהבת התורה שלו. בהתמדתו, זכה בזכות גדולה ללמוד ולסיים את התלמוד הבבלי עם הרב גבריאל סרף שליט"א. כמו כן, היה משכים לתפילה, ותפילתו היתה נאמרת בכוונה רבה, כעבד לפני קונו.

תמיד ענה לשואליו בשמחה והשרה אוירה טובה, נעימה ורגועה. גדול היה בכוח ההקשבה לאחר, ובשיקול הדעת בכובד ראש. נימוסיו והליכותיו תמיד הפליאו את סביבתו. האמת הייתה נר לרגליו. ענווה, נשיאה בעול עם חברו, סבלנות, אכפתיות, שמחה, מאור פנים, חביבות, אמונה ובטחון בה' היו חלק בלתי נפרד מר' אלי.

היו לו קשרים עם שועי עולם. הדבר המדהים הוא שאותם תכונות שבלטו בקשריו עם עמך בית ישראל, בלטו גם בעת יושבו עם נכבדי ארץ. הכל חשו בענווה ובחן המיוחדים שלו.

ר' אלי תמיד ברח מן הכבוד, ועל כן זכה שהכבוד ירדוף אחריו. לכל מקום שהגיע, הכל התייחסו אליו בכבוד גדול. היה דוגמא ומופת במידותיו הטובות ובאצילות נפשו.

לדאגתו הרבה לישיבה לא היה אח ורע. גם כשהיה קשה לו, היה ממשיך לדאוג לצרכי הישיבה ולשמה הטוב בביקוריו הרבים בארץ ובעולם. מגמת כל חייו הייתה - להגדיל תורה ולהאדירה.