נולד בח' תשרי תשכ"ד בלונדון, בוגר ישיבת "מרום ציון". התנדב לצה"ל ושירת בגולני.

נהרג בתאונת דרכים בעת שירותו הצבאי, בי"ח חשון תשמ"ג.

אהרן יצחק הגיע לישיבה מישיבת מרום ציון. בחור יפה תואר, שבחן, מופנם משהו.

בתחילה לא הרגישוהו, אך קימעה עמדו כולם על טיבו וטובו. אכן תכונה זו של טוב לב, של חסד ועזרה בלטה באופיו של אהרן יצחק. אך בניגוד לבעלי חסד שמעשי צדקתם זועק וצועק להסב תשומת לב, אהרן יצחק עשה הכל בצינעה, בהשקט ובענווה. כביכול הולך בשולי הציבור, אך משם שולח יד ועזר לכל מי שנזקק לכך. האגדה מספרת על אהרן הכהן אוהב השלום ורודף השלום ועל מעשי חסדיו, ובספרי חז"ל נתיחדה מידת החסד לאהרן.

אף אהרן שמו נאה לו וחסדו הולך לפניו. אך גם שמו השני מתאים ויאה לו. יצחק כיצחק אבינו כן אהרן מקריב עצמו. הוא החליט לשרת ולתרום לעם, לא רק בספרא- בלימוד התורה, אלא גם בסייפא- מתגייס ליחידה קרבית מובחרת- גולני.

אהרן-יצחק עבר אימוני טירונות כלוחם חי"ר, והוצב בבקעת הירדן. ביום י"ח בחשוון תשמ"ג (3.11.1982), הוא נסע בתפקיד ובדרך שבין בקעות ומחולה בבקעה אירעה תאונה. הנ"נ שנסע בו התנגש במוביל טנקים ואהרן-יצחק נהרג.

מפקד יחידתו כתב עליו למשפחתו: "אהרן היה מטובי החיילים בפלוגתו, ומילא תפקידו בנאמנות ובמסירות רבה".

ראש הישיבה, הרב גולדויכט ספד לו: "הוא היה בעל כשרונות מבטיחים אך ידע גם להקדיש לצרכי הכלל ולצרכי חברים, במסירות רבה. הוא שדאג להביא רבנים לחבריו במקומות הנידחים ביותר בבקעה, כדי לקיים את שיעורי התורה כסידרם. כנציג החיילים דאג לספק את כל השירותים הדתיים לחבריו, ועל כך זכה להערכת החיילים-התלמידים".

(חלק מהפרטים מאתר יזכור)