אילו היינו מסתכלים על שבט לוי במשקפיים של כלכלן, אזי היה כאן סימן שאלה רציני.

הלויים זכאים ל10% מכל התוצרת החקלאית, בעוד הם כביכול אינם תורמים דבר לכלכלה, שהרי אין להם אדמה משלהם וממילא הם אינם מעבדים אותה. הם גם לא משתתפים המאמץ המלחמתי, "לא עורכים מלחמה כשאר ישראל". כל מה שעליהם לעשות הוא לשיר במקדש ולפתוח ולנעול את שעריו.

בעצם, הם עושים עוד משהו. הם מלמדים את עם ישראל תורה. "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל" (דברים לג, י). חוץ מזה, הם גם שומרים את משמרת המקדש. "בשלושה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש, והלויים בעשרים ואחד מקום (מידות פ"א מ"א). במילים אחרות: הם אחראים על עבודת השם של עם ישראל, פורשים מעיסוקי החול, ומקדישים עצמם לענייני הקודש, עבור כלל ישראל.

כלשונו הזהב של הרמב"ם (סוף ספר זרעים):

ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו? מפני שהובדל לעבוד את ה' ולשרתו, ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר: "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל".

     לפיכך הובדלו מדרכי העולם: לא עורכין מלחמה כשאר ישראל, ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכח גופן, אלא הם חֵיל השם, שנאמר: "בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ", והוא ברוך הוא זיכה להם שנאמר: "אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ".

עם ישראל זקוק לאנשי קודש (לא סתם 'אנשי רוח'). זהו אינטרס ציבורי, ושווה לנו לשלם על זה. למה? כי אנחנו עם הקודש, וזקוקים לאנשי קודש שירוממו ויקדשו אותנו. יקדשו אותנו בתורה, יקדשו אותנו בבית המקדש, ויהיו עבורנו מגדלור ומצפן-רוחני.

אם יש אנשים שהמדינה צריכה לסייע להם כלכלית, לתקצב אותם, ולהסיר מהם את עול-דרך-ארץ, אלו לא שחקני כדורגל וגם לא שחקני קולנוע, לא אנשי 'תרבות' ולא אנשי 'תקשורת'. אלו לומדי התורה לשמה, מחנכי הדור, "המובדלים לעבוד את השם ולשרתו, ולהורות דרכיו הישרים והצדיקים לרבים".

אכן, לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא וייטול מלגה וקצבה ומתנות-כהונה, אבל מי שמתגייס לכך בכל ליבו ורוחו, הוא הראוי לכך, כהמשך דברי הרמב"ם:

ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם, אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו, לדֵעה את ה', והָלַך ישר כמו שעשהו האלוקים, ופָרַק מעל צווארו עול החִשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם - הרי זה נתקדש קודש קדשים, ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים, וִיזַכֶּה לו בעולם הזה דבר המספיק לו כמו שזיכה לכהנים ללוים.

יהי חלקינו עמהם!