כמו רגע

עֶרְגַת קְדוּשָׁתְךָ בְּתוֹכֵי לְבָבִי
כְּמוֹ עָשָׂתְנִי אָבִי
וְשִׁמְרֵי גַאֲוָותִי תָּסְסוּ בְּקִרְבִּי
עִם טִפֵּי זְהָבִי
וְלִפְנִים מִמְּחִיצָּה לִכְנוֹס דְּחָפוּנִי הָבִיא...
שָׁם שׂוֹרְפוּ עַצְמוֹתַי בְּאִשֵׁי קִנְאָתִי
כְּמוֹ רָגַע
כְּמוֹ סְדוֹם הַפוּכָה  
רֶגַע בְּאַפּוֹ,
וְחַיִים,
חַיִים לְכוֹפֵף קוֹמָתוֹ לִרְצוֹנוֹ.

שאלה מפורסמת היא מה ראה קרח לשטות זו ותשובות רבות ניתנו לה. אנו מבקשים לצעוד בדרכו של אבן-עזרא המפרש את פרשת קרח כתגובת שבט לוי והעם לחילוף שנעשה בעקבות חטא העגל בין הבכורות ללויים ולכהנים. לדעתו התרחשה פרשת קרח לאחר ירידתו האחרונה של משה מן ההר, אי שם בין יום הכפורים של שנה ראשונה לחודש אדר של אותה שנה[1].

שבט לוי שנבחר בעקבות קנאותו במעשה העגל, חולק לשני חלקים לויים וכהנים, כאשר הנכנסים לפני ולפנים לעבוד עבודה אלו הכהנים. אהבתם העזה של בני השבט אל הקב"ה שהתגלתה במעשה העגל[2] לא ידעה גבולות וגרמה להם לבקש לעצמם את תפקידו של אהרן. נראה כי כל ה-250 איש היו בני שבט לוי שהרי כך אמר להם משה 'רב לכם בני לוי' (ועיין בפירוש רבנו חננאל [הובא ברמב"ן לפסוק ה'] ומ"ש 'ואנשים מבני ישראל' אינו מתייחס אל ה-250 [ודלא כטעמים ועיין ספורנו]).

לא לחינם זכו אותם 250 איש למות בשריפה מן האש אשר לפני ה' בניגוד לדתן ואבירם שבליבם לא פיעם כלל רצון לקרבת אלקים ועל כן נבלעו חיים בשאול. לגבי קרח המקראות אינם מוכרעים אם הוא מן הבלועים או מן השרופים ואמת ששני הרצונות שמשו בקרבו בערבוביא: מחד רצון לחלוק ולתפוס הנהגה ומאידך גם רצון לקרבת אלקים יותר מאשר ניתן לו. אשר על כן אנו מוצאים בסנהדרין קי. כי קרח היה מן הבלועים ומן השרופים גם יחד.

מעבר לדרוש זה אנו מבקשים בשיטתנו ליישב את אחת מן החידות הגדולות שבפרשת במדבר. בפרק ג' שם נמצאת פרשת פדיון הבכורות בלויים. הלויים מנו 22,000 ואילו הבכורות מנו 22,273 . עשרים ושנים אלף בכורות הוחלפו בעשרים ושנים אלף לויים ואילו מאתיים שבעים ושלשה הנותרים הוצרכו לשלם חמשה שקלים. ואנו עומדים ותמהים הכיצד לאחר שהצלחנו להגיע להתאמה כה מדויקת בין הבכורות ללויים[3] חסרים 273 לויים להשלמת המנין, היפלא מה' דבר.

אפשר ולפי מה שביררנו לעיל נתיישבה חידה זו. יתכן ו-250 מקריבי הקטורת עם קרח ומשפחתו מנו 273 אנשים שנחסרו משבט לוי (לפי פרושנו שלעיל) והם הם שחסרו להשלמתו המדויקת של המספר. ה'זוכה' בכסף הפדיון הוא לא אחר מאשר אהרן מושא קנאתם של אותם 250 / 273 איש.

יתכן ורמז גדול יש בדבר: הקב"ה אומר למשה ואהרן "הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע" רוצה לומר הקב"ה מבקש להכות את כל ישראל כ-רגע היינו כמו אותם 273 אנשים כמנין רג"ע.

רג"ע = 273

כך גם בהמשך כשהתלוננו ישראל על משה ואהרן ממחרת ואמרו "אתם המִתם את עם ה'", תגובת הקב"ה היא "הרֹמו מתוך העדה הזאת ואכלה אתם כרגע". כעסו של הקב"ה רגע כמאמרם ז"ל, ובאותו רגע אוי לו למי שניצב מולו. לא לחינם קונן ירמיהו 'ויגדל עון בת עמי מחטאת סדם ההפוכה כמו רגע' (איכה ד',ו'). חטאת סדום הרי היא מפורשת ביחזקאל טז' "הנה זה היה עון סדום אחתך גאון שבעת לחם ושלות השקט... ותגבהנה ותעשנה תועבה" וגו'. גאוות עשרה של סדום כמו גם גאוות עושרו של קרח אבדו במהפכת האדמה ובירידה שאולה 'עם הרכוש'[4].

מבקשים אנו לחתום בשירו של דוד המלך המיועד לחנוכת בית ה'. הוא שניצל מהפיכת סדום עם בנות לוט, כתב שיר שיושר על ידי בני קרח[5] שניצלו מהפיכת אביהם, בחנוכת בית ה':

ה' הֶעֱלִיתָ מִן-שְׁאוֹל נַפְשִׁי חִיִּיתַנִי מִיָּרְדִי-בוֹר:

זַמְּרוּ לַה' חֲסִידָיו וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ:
כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי וְלַבּקֶר רִנָּה:
ואידך פירושא זיל גמור.

(פורסם באשכולות פרשת קרח תשס''ז)