רבי שמעון בר יוחאי היה גדול שבגדולים ומענקי הדורות. ובכל זאת, נראה שדווקא מחמת גדולותו, הקב"ה היה צריך להעביר אותו 'סדרת חינוך'. לא רק בשבילו, אלא גם ובעיקר בשבילנו.

לא סתם הקב"ה הכניס אותו לשתים עשרה שנות 'מחבוש', ולשנה נוספת על 'התנהגות שאינה ניאותה'. רשב"י היה צריך ללמוד משהו במשך השנים הללו, ולצאת רק לאחר הפנמת המסר. לא רק זוהר הוא היה צריך ללמוד, אלא גם הסתכלות חיובית על החיים.

על מה רשב"י נכנס ל'כלא'? על מבט שלילי. כשישבו שלושת התנאים הקדושים ודנו במעשיהם של רומי (שבת לג ע"ב) היו להם כמה תפישות-עולם בהסתכלות על המציאות (ראו בהרחבה עין אי"ה שבת א, רנט-רסא).

בכל דבר שנעשה בעולם, על ידי יחידים, ציבור או אומות שלמות, יש צדדים טובים וצדדים פחות-טובים. לכל אדם יש בחירה במה למקד את המבט.

רבי יהודה בחר להתמקד בטוב, והסתכל על מעשי הרומאים בעין טובה. ללקט את פירורי הטוב היוצאים ממעשיהם השליליים. על מבט חיובי זה קיבל רבי יהודה שכר. "יהודה שעילה – יתעלה". הוא נעשה 'ראש המדברים בכל מקום'. לא להתבלבל. לא הרומאים נתנו לו שכר על שדיבר עליהם טוב. זה אולי מה שקרה בפועל. אבל מי שגלגל את זה היה הקב"ה, שבחר לקדם את מי שמביט בעין טובה על המציאות.

רבי יוסי 'ישב על הגדר', והתלבט באיזו עין להתמקד. ונענש: "יוסי ששתק - יגלה לציפורי".

ורבי שמעון בחר לראות את השלילה. לא מתוך מידה רעה, חלילה, אלא מתוך שאיפה לשלימות הטוב. הוא לא יכול היה להשלים עם הדברים השליליים, להתעלם ולדחוק אותם לפינה, ולכן בחר להדגיש אותם. אך כנראה שזו לא תפישת העולם הרצויה בעיני ה'. נגזר עליו: *"שמעון שגינה – ייהרג"*. שוב, זה לא עונש מהרומאים העצבניים, אלא הדרכה אלוקית: מי שמביט על העולם בשלילה – לא ראוי לחיות בעולם.

עונש המוות הומר לשתים עשרה שנות מחבוש, כניסה למערה והיבדלות מן העולם. בסופם יצא רשב"י והמשיך לשרוף את העולם, ושוב הוחזר ל'בידוד': "להחריב עולמי יצאתם?! חיזרו למערתכם!". עד שלמד להסתכל על המציאות בעין טובה: "אמר לבנו, ראה כמה חביבים מצוות על ישראל".

עם ישראל שם לארצו אחרי אלפי שנות גלות ורדיפות, ארץ ישראל יפה וגם פורחת, שפע כלכלי, בריאות וחיסוני קורונה, ועוד המון המון דברים נפלאים. נכון, לא הכל מושלם, ויש הרבה מאוד דברים שדורשים תיקון. אסור להזניח אותם, ולא להרפות מהם. אבל אסור לתת להם את הבמה המרכזית. אסור שהם ינהלו אותנו. ברירת המחדל שלנו צריכה להיות: הסתכלות חיובית. את הדברים השליליים נשאיר להערות השוליים.

אולי זה גם מה שטמון בדברי חז"ל הידועים (סנהדרין צז ע"ב) שהקב"ה מחכה לגאול אותנו, ואנו מחכים לגאולתו: "וכי מאחר שאנו מחכים והוא מחכה, מי מעכב? מידת הדין מעכבת". הגאולה כבר כאן. מה מעכב אותה מלהתגלות? מידת הדין שלנו, ההסתכלות על המציאות ב'דינים'. כשנמגר את מידת הדין אצלנו, ונביט על העולם במבט של חסד, נראה שאנחנו כבר עמוק עמוק בתוך הגאולה...

ל"ג שמח!