ֲ 

פרשת וארא פותחת בתיאור הברית שהקים הקב"ה עם האבות, ובה התחייב לתת להם את ארץ כנען כירושה:

וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם: וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ.

ֲ 

בהמשך, הקב"ה מציין שירושת הארץ היא פסגת הגאולה, והיא מבטאת את עומק הקשר בין הקב"ה לעם ישראל:

לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים: וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם: וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה':

ֲ 

חכמינו ז"ל ומפרשי המקרא נתנו דעתם על הביטוי הייחודי שנאמר בקשר לירושת הארץ - "מוֹרָשָׁה"; שלכאורה היה צריך לומר: ונתתי אותה לכם ירושה אני ה', ומדוע שינתה התורה לכתוב "מורשה".

ֲ 

בגמרא, במסכת בבא בתרא (קיט ע"ב) מספרים חז"ל שמשה רבינו עצמו היה מסופק בהבנת הביטוי הזה, האם כוונת הקב"ה לומר לדור יוצאי מצרים שהם עצמם יירשו את הארץ, או שכוונתו לומר שהם לא יירשו את הארץ אלא יורישו אותה לבניהם. לפי דברי הגמרא, הביטוי: "מורשה" מרמז שהאדם עצמו לא יירש את הארץ אלא הוא יוריש אותה לבניו.

ֲ 

כפירוש זה, בעקבות דרשת חז"ל, נקטו רבים ממפרשי המקרא, כגון רבנו בחיי ובעל הטורים, ועוד.

ֲ 

אלא שיש להקשות על פירוש זה. שהרי כידוע, גם על התורה נאמר הביטוי: "מורשה" – "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב" (דברים לג, ד). ושם לכאורה לא ניתן לומר שהכוונה היא שהאדם לא יירש בעצמו את התורה אלא רק יוריש אותה לבניו. ובאמת רבנו בחיי קצת התקשה בזה, והסביר מה שהסביר.

ֲ 

בספר 'תורת משה' מציע החתם סופר שהביטוי 'מורשה' בפרשה שלנו גם הוא נאמר על התורה, ולא על הארץ, והוא מוסב על מה שנאמר: "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים", והיינו שאתן לכם את התורה, ועליה אמר "וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה".

ֲ 

פירוש זה קצת קשה בלשון המקרא, שהרי התורה לא מוזכרת כאן בפירוש, ועוד שצריך לומר ש"וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה" לא מוסב על הפסוק שלפניו אלא על שלפני פניו. אבל על כל פנים מעניין הוא הסברו של החת"ס לביטוי: מורשה. וכך הוא כותב:

התורה - מורשה היא, מורישים... אבל אינם יורשים; שלא יחשוב בלבו שיירש התורה מאביו או מרבו שהורישו, אלא יגעת ומצאת תאמין. נמצא כל אחד מחויב להוריש לבניו ותלמידיו, ואין בן והתלמיד כיורש, אלא ביגיעה רבה יזכה בה.

ֲ 

כלומר, בשונה מ'ירושה' הנמסרת ליורש באופן פסיבי, מבלי שיזדקק לעמול על כך, הביטוי 'מורשה' בא לומר שאי אפשר לרשת את התורה מבלי לעמול עליה. אמנם היא ניתנת לנו לנצח, אך כדי שנזכה לרשת אותה עלינו לעמול ולהתייגע.

ֲ 

על פי דברי החת"ס נראה שאפשר להסביר כך את הביטוי "מורשה" גם בהקשר לארץ ישראל. אמנם הקב"ה הבטיח לנו את הארץ, אך אין אנו מקבלים אותה על מגש של כסף. לא בירושה פסיבית, אלא בירושה אקטיבית.

ארץ ישראל - מורשה היא, מורישים... אבל אינם יורשים; שלא יחשוב בלבו שיירש הארץ מאביו או מרבו שהורישו, אלא יגעת ומצאת תאמין.

ֲ 

לא נוכל לשבת בחיבוק ידיים ולקוות שחבלי הארץ יעברו לידינו. רק על ידי עמל ויגיעה, עוד יישוב ועוד מאחז, עוד בניין ועוד כביש – רק כך נזכה לרשת את הארץ. גם אם אויבינו, או חלילה שוטרינו וחיילינו מחריבים ישיבות ויישובים – אנו נמשיך להקים ולבנות.

ֲ 

נבקש מהקב"ה שייתן לנו כוחות למלא את חלקנו בלימוד התורה וביישוב וירושת הארץ, ומתוך כך יקיים הקב"ה את חלקו ויוריש אותם לנו ירושת עולמים.

ֲ