אני חושב שזה קורה לכולם, לפעמים אני מבקש מהבן שלי לעשות משהו, לזרוק את הזבל, לשטוף כלים וכו', וכאן (לפעמים) הבן שואל "למה...?", למה דווקא אני?, למה צריך לעשות את זה?, למה דווקא עכשיו? וכו'.

ואז יש התלבטות, האם להסביר לו, או לומר לו בפשטות "ככה" או בלשון מפוייסת יותר "כי ככה אני אמרתי".

מסופר על רה"מ יצחק שמיר, שהלך לועידת מדריד, ושאלו אותו האם הוא מוכן לוותר קצת על שטחי מולדת למען ה"שלום"? והוא אמר "לא", שאלו אותו "למה?" והוא אמר "ככה". ועליו קראו את המקרא "אשרי העם שככה לו".

אבל מצד שני אולי נכון להסביר, הרי אנחנו רוצים שהילדים יבינו? גם אנחנו לא אוהבים שאומרים לנו "ככה".

נראה לכאורה שספק דומה קיים בדיון האם כדאי לתת טעמים למצוות.

פרה אדומה הפכה לסמל לכך שהבנת טעמי המצוות אינו תנאי בעשיית המצוות. רש"י כתב "לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה חקה, גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה".

מדוע דווקא פרה אדומה הפכה לסמל, יש הרבה מצוות שלא מבינים את טעמם?

עוד יש להקשות שאמנם רש"י בתחילת הפרק מביא שאין טעם למצות פרה אדומה, אך בסוף הפרק רש"י מסביר את טעמו של כל פרט ופרט במצוה, והכל כתיקון לחטא העגל:

"ומדרש אגדה העתקתי מיסודו של ר' משה הדרשן וזהו:

ויקחו אליך - משלהם כשם שהם פרקו נזמי הזהב לעגל משלהם כך יביאו זו לכפרה משלהם:

פרה אדמה - משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך. אמרו תבא אמו ותקנח הצואה, כך תבא פרה ותכפר על העגל:

אדמה - ...שהחטא קרוי אדום:

תמימה - על שם ישראל שהיו תמימים ונעשו בו בעלי מומין, תבא זו ותכפר עליהם ויחזרו לתמותם:

לא עלה עליה עול - כשם שפרקו מעליהם עול שמים:

אל אלעזר הכהן - כשם שנקהלו על אהרן, שהוא כהן, לעשות העגל...

ושרף את הפרה - כשם שנשרף העגל:

עץ ארז ואזוב ושני תולעת - שלשה מינין הללו כנגד שלשת אלפי איש שנפלו בעגל..."

ונראה להסביר עפ"י דברים ששמעתי מהרב אשר וייס, ונרחיב את הרעיון.

פרה אדומה באה כתיקון לחטא העגל, ריה"ל והרמב"ן מסבירים שעם ישראל לא חיפש אלוהים אחרים בחטא העגל, ויש להביא לזה כמה ראיות, עמ"י חשב שמשה מת, ולכן הסברא אומרת למצוא מחליף למשה ולא לה', וכך העם אומרים לאהרון "...קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו". וממילא נראה שעם ישראל חיפש מחליף למשה, שיקשר ביניהם לקב"ה.

נראה שכוונתם של העם היתה די חיובית, וא"כ קשה מדוע חטא העגל כ"כ חמור? אלא שזה בעצם אם כל חטאת, הבעיה בע"ז היא לא רק בעצם העבודה לפסל, אלא בזה שהאדם בעצמו מחליט איך לעבוד. הוא לא מכפיף את רצונו לרבש"ע, אלא מחליט בעצמו.

גם כשאדם רוצה להתקרב לקב"ה הוא צריך לעשות זאת על פי רצון ה', ולא בדרך שהרגש הסתמי שלו אומר. הרצון להוסיף קדושה בדרך שהקב"ה לא ציווה זה חטא.

גם חטא האדם הראשון התחיל בצורה דומה, בניסיון להוסיף בדרך שה' לא ציוה, כמו שאומר המדרש (בראשית רבה יט-ג) "...כך אמר הקדוש ברוך הוא כי ביום אכלך ממנו וגו', והיא לא אמרה כן, אלא אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו, כיון שראה אותה עוברת לפני העץ נטלה ודחפה עליו, אמר לה הא לא מיתת, כמה דלא מיתת במקרביה, כן לא מיתת במיכליה, אלא כי יודע אלהים כי ביום וגו'".

בשני חטאים אלו היה רצון להוסיף, בראשון להיות כאלוקים ובאחרון לעשות אלוקים.

ממילא מובן שהקב"ה נותן לנו כתיקון מצוה שאין לה שום היגיון, שאומות העולם מונים אותנו עליה מה טעם יש בדבר, ובכ"ז אין לנו רשות להרהר אחריה.

מה נתרץ לאומות העולם? נאמר להם שאנו מקיימים מצוה זו כי כך ה' ציוה, כי אנחנו עבדי ה'.

יוצא שהטעם של פרה אדומה, והדרך שהיא מכפרת על חטא העגל היא ע"י זה שאין טעם!. בזה שאנו מקיימים מצוה גם כשלא מבינים טעמיה יש כפרה על חטא העגל, ויש הכפפה של דעתנו לדעת ה'.

פרה אדומה באה כאשר אדם נפגש במת ורוצה להיטהר, ופעמים שיש לאדם הרבה שאלות כאשר אדם קרוב אליו נפטר, מדוע כך גזר ה' מדוע דווקא לי? דווקא אז אנחנו צריכים את הפרה אדומה "חקים חקקתי גזירות גזרתי ואין לך רשות להרהר אחריהן", לא תמיד אנחנו מבינים את דרכי ה'.

יוצא שיש שני מסלולים שצריך ללכת בהם, מצד אחד יש לנו רצון ללמוד ולהבין את טעמי המצוות, זה חלק מהותי מהמצוה החשובה של לימוד תורה, אך מצד שני יש חשיבות ב"בטל רצונך מפני רצונו".

ואנחנו מקיימים את שני הדברים גם יחד, מנסים להבין כמה שאפשר, ומצד שני מקיימים בשלמות ובתמימות גם מה שאנחנו לא מבינים.

נראה שלא בשעת מעשה האדם צריך ללמוד ולהבין ככל יכולתו, זהו חלק ממצות תלמוד תורה, אמנם בשעת מעשה אנחנו נצבים לפני ה' ואומרים "הנני".