תתן אמת ליעקב

תתן אמת ליעקב

הרב עמרי קראוס

אחת מהנקודות שתמיד התמיהה אותי, זה ד"ת מפרשת השבוע שלנו.


מפורסמת השאלה כיצד יתכן שיעקב שיקר ליצחק באומרו שהוא הבכור, הרי יעקב מידתו היא מידת האמת?


רש"י כותב שיעקב לא שיקר, מכיוון שכוונת דברי יעקב היתה לומר "אנכי, עשו בכורך" ("אנכי המביא לך, ועשו הוא בכורך") משמע שרק אם נוסיף פסיק במקום הנכון יצא שיעקב לא שיקר כלל. 


אמנם ברור שהקושי מתעצם, הרי כמעט בכל אמירה ניתן להוסיף סימני שאלה וסימני קריאה וכל המשמעות תשתנה. הרי אפשר לקרוא גם בלשון תימה "אנכי עשו בכורך?!". האם בגלל זה האמירה תפסיק להיות שקר?


הרב דסלר בספרו מכתב מאליהו מסביר שהמושג אמת ושקר אינם כמו שהתרגלנו לחשוב "מהו אמת ומהו שקר? בתחילת חינוכנו הביננו, שאמת הוא כשמספרים עובדות כמו שאירעו, ושקר, כשמשנים מזה. אך זהו רק באופנים פשוטים, אבל למעשה יש הרבה אופנים שבהם אין הדבר כן. לפעמים אסור לומר דברים כמו שהם, כמו לספר מה שיש בו פגם לחבירו, בלי תועלת והכרח, ולפעמים צריך דוקא לשנות, כשהאמת לא יועיל אלא יזיק, כי אז מה שנראה כאמת הוא שקר, שמוליד תוצאות של רע, ומה שנראה כשקר מביא לתכלית האמת". 


דהיינו אמת ושקר נמדדים לפי תכלית הדיבור- אם המטרה טובה הרי הדיבור אמת, ואם המטרה שלילית- הרי שהדיבור יחשב כדיבור שקרי.


בספר עלי שור מביא שתי ראיות ליסוד של המכתב מאליהו:


1.     התורה (שמות כג-א) כאשר היא מזהירה על לשון הרע היא אומרת "לא תשא שמע שוא" ומתרגם אונקלוס "לא תקביל שימע דשקר", אע"פ שודאי שלשון הרע אינו דווקא באמירת שקר אלא אף באמירת אמת? אלא שכל לשון הרע כיוון שמטרתו שלילית הרי הוא מוגדר כשקר.


2.     הגמ' בסוכה (לב:) אומרת שאי אפשר לומר ש"ענף עץ עבות" הוא צמח ההירדוף, ומסביר רבא משום שנאמר "האמת והשלום אהבו", רש"י כותב "וזה אינו לא אמת ולא שלום, שהוא עשוי לסם המות". ויש לתמוה, מדוע הירדוף אינו "אמת"? אלא מכיוון שהמטרה היא שלילית (סם המוות), לכן שייך לומר שאינו אמת.


לא זכיתי להבין את דברי רבותינו, שהרי ההגדרה של המושג "אמת" ברורה: "התאמה בין המציאות האוביקטיבית לטענה הנטענת". ודוחק להחליף את האמת בהגדרה אחרת, זה לכאורה לא אמת.


 


אחד מרבותי תירץ בדרך אחרת (עדיפה בעיני), והוא הביא משל לאדם שיש לו בעיה במוחו, כאשר הוא שואל "מה השעה" הוא תמיד מוסיף שעה לשעה שעונים לו. מה הדין אם אותו אדם ישאל "מה השעה" והשעה עתה ארבע, אם נאמר לו שהשעה ארבע, הוא יחשוב שהשעה חמש, ולכן אם נאמר לו שהשעה שלוש (והוא יסיק שהשעה ארבע)- זו האמת.


וכן לגבי יצחק, יצחק רצה לברך את מי שה' רוצה שיבורך, אלא שבפועל יצחק לא ידע, הוא לא שמע את הנבואה שנאמרה לרבקה "ורב יעבוד צעיר", ולכן לתת ליצחק לברך את עשו זה שקר, ומכיוון שיעקב הוא איש האמת יעקב היה צריך להתערב.


 


אמנם היה נראה לי ללכת בדרך אחרת.


מידת האמת זוקקת יותר מאשר לא לשקר לאחרים, מידת האמת כוללת גם ובעיקר שהאדם לא ישקר לעצמו, שהאדם יעשה את מה שהוא מאמין בו אע"פ שזה קשה, אע"פ שזה זוקק ויתורים.


במובן מסויים מידת האמת גורמת שהאידיאלים לא ישארו בפה ובלב, אלא שהאדם יחיה לפי הדרך שהוא מאמין בה.


מידת האמת דורשת שהעולם מהאדם לנסות לשנות את העולם שיהיה אמיתי יותר.


וכמו ש"איש שלום" אמור להבין שלפעמים כדי שיהיה שלום צריך לצאת למלחמה, ורק מי שמוכן לצאת למלחמה יכול להביא שלום.


וכמו ש"איש חסד" מבין, שלפעמים החסד הגדול ביותר זה לא לעזור, אלא לתת לחבר להסתדר לבד. ולפעמים החסד הגדול זה לאפשר לאחר לתת לך.


וכמו שרופא יודע שלפעמים כדי לרפא צריך לחתוך בבשר החי.


כך "איש אמת" צריך לדעת שכדי שמידת האמת לא תיפגע לפעמים צריך לשקר.


יעקב ידע שהוא צריך לקבל את הברכות, ובשביל לקיים את האמת היותר גדולה הוא הוצרך לשקר.


 


יתכן שהמדרש שרש"י מביא לא התכווין לומר שאין שקר בכלל בדברי יעקב, אלא שגם כאשר אדם נצרך לשקר, מוטל עליו למעט בשקר ככל יכולתו, וכך כתב בארחות צדיקים (שער השקר), שגם כשהתירו לשקר עדיף לומר בלשון שלא משמע ממנה שקר "ובכל אלו שהתירו חכמים לשנות, אם יכול לעשות שלא ישקר, הוא טוב יותר ממה שישקר, כגון אם שואלין לו: יודע אתה מסכתא פלונית? ישיב: וכי אתה סבור שאני יודע? ואם יוכל לסלק השואל בענין שלא ישקר, הוא טוב מאד". 


ולכן יעקב העדיף להשתמש במילים שניתן להבינם באופן שאין בזה שקר.


 


חשוב בעיני שאדם ידע, שכאשר הוא נאלץ לשקר, אכן שקר הוא דובר, אלא שמטרתינו היא לעבוד את ה', בדר"כ באמירת אמת, אך בפעמים רחוקות גם בשקר.


אין צורך לעשות אידיאליזציה מהשקר ולומר שהשקר הוא אמת.


אדם בדר"כ צריך להיות עדין, אך במלחמה מצפים ממנו להתנהג בקשיחות, ראוי שהלוחם ידע שיש חסרונות מסויימים בקשיחות זו, אלא שיבין שעבודת ה' דורשת מהאדם להתנהג בהתאם לסיטואציה שלפניו.


אני חושב שראוי לפתח חשיבה מורכבת זו, שמבינה שבעולמנו הטוב והרע מעורבבים, בהרבה טוב יש גם מעט רע, אנחנו לא מתעלמים מהחסרונות, אנחנו מודעים להם, אלא שאנחנו מבינים שהחיים דורשים מאיתנו להתמודד בצורה מורכבת ולבחור בטוב ביותר מבין האפשרויות העומדות לפנינו.

 

 

קוד השיעור: 9219

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




הרב זכריה טובי <br> ראש הכולל
הרב זכריה טובי
ראש הכולל
ע
הרב זכריה טובי <br> ראש הכולל
הרב זכריה טובי
ראש הכולל
ע
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע
הרב קלמן מאיר בר
הרב קלמן מאיר בר
ע