מתוך "מנחת אב", פרשת תולדות

על הפסוק "וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים", איתא במדרש רבה (סג, יד):
רבי לוי אמר משל להדס ועצבונית שהיו גדילים זה על גבי זה, וכיון שהגדילו והפריחו - זה נותן ריחו וזה חוחו. כך, כל י"ג שנה, שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית הספר. לאחר י"ג שנה, זה היה הולך לבתי מדרשות וזה היה הולך לבית עבודה זרה.
חז"ל המשילו במדרש את יעקב להדס, ואת עשו לעצבונית, שהיו גדלים זה על גבי זה. המדרש רוצה להבליט את הניגוד שהיה בין עשו ובין יעקב כבר בתחילת דרכם, אלא שלא הבחינו בכך רק לאחר י"ג שנים. שניהם הלכו לאותו ביה"ס, שניהם קבלו אותו חינוך, אבל אחר י"ג שנים כל אחד פרש לדרכו - זה לבתי מדרשות וזה לבית עבודה זרה.
הרב הירש בפירושו על התורה מפנה אצבע מאשימה על הכישלון החינוכי של עשו, כלפי יצחק ורבקה ואלו דבריו:
המושיב את יעקב ועשו על ספסל לימודים אחד ובאותם הרגלי החיים מחנך אותם כאחד לחיי לימוד ומחשבה - מובטח לו שאת האחד הוא מקלקל. יעקב ישאב ממעין החכמה בחפץ גובר והולך, ואילו עשו רק יצפה ליום בו ישליך מאחורי גבו את הספרים הישנים ויחד אתם תעודת חיים גדולה שהכיר אותה רק באופן חד צדדי ובדרך שמעצם טבעו הוא סולד בה. אילו השכילו יצחק ורבקה לכוין את האומץ והכח הרדומים בנפש עשו לעבודת ה', כי אז לא היה עשו גיבור ציד אלא גיבור לפני ה' וחרבו של עשו היתה כורתת ברית עם רוחו של יעקב.
דברי הרב הירש חריפים מאד, ומי אנו שנבקר את דרכי אבותינו הקדושים, ואלמלא הדברים כתובים א"א לאמרם. אך ודאי שהרעיון החינוכי הטמון בדבריו הוא נכון, כי אי אפשר לגדל שני נערים אשר בטבעם הם שונים לחלוטין באותה דרך של חינוך, כי החינוך שאינו מתאים לאופיו של הנער גורם לפריקת עול וניתוק עצמו מן הדרך בה חונך. לכן חייבים לעמוד את תכונותיו של כל ילד ולראות לאיזה דרך חינוך הוא שייך ולהוביל אותו בדרכו לאותה מטרה.
זהו שנאמר "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה" (משלי כב, ו).
וכן כותב הרב וולבה בספרו (זריעה ובנין בחינוך) דבר מובן הוא ששיח הבננה צריך טיפול אחר מאשר שיח התפוח. אם נגדל שיח בננות ועץ תפוחים ונעניק לשניהם טיפול זהה, לפחות אחד משניהם לא יגדל טוב ואולי שניהם גם יחד לא יצמיחו פרי. כך הוא הדבר בגידול וחינוך ילדים; לא ניתן לגדל כל ילד ע"פ אותה שיטת חינוך. צריך לעמוד על התכונות האישיות של הילד ולהתחשב בהם וע"פ זה לחנכו.
וכן כותב הגר"א בפירושו לספר משלי על הפסוק "חנוך לנער ע"פ דרכו" - לפי דרך מזלו וטבעו תחנכהו ותדריכהו לעשות מצוות ואז גם כאשר יזקין לא יסור ממנה, אבל כשאתה מכריחו נגד טבעו, עתה ישמע לך מיראתו אותך, אבל אח"כ בעת יוסר עולך מעל צווארו, יסור מזה כי א"א לו לשבור מזלו.
לומר לך שחינוך כפייתי נגד טבעו של האדם משיג את המטרה ההפוכה, וישנה סכנה בחינוך כזה של פריקת עול ובריחה מן הדרך. חנוך לנער ע"פ דרכו - דרכו הוא, והפסוק דורש חינוך אינדיבידואלי לכל אחד ואחד. המטרה של החינוך לתורה ומצוות היא אחת, אך הדרכים המובילות אל המטרה הזאת הם מתחלפות לפי תכונותיו וכשרונותיו של הנער ולא כל שיטה מתאימה לכולם.
מכאן עולה דרישה ברורה להורים, שעליהם להכיר את ילדיהם ולתת להם את החינוך המתאים כדי שהזריעה תהיה טובה וההתפתחות הרוחנית תהיה מתאימה לנער כדי שיוכלו לראות "דור ישרים יבורך" (תהלים קיב, ב).