מה אתם עושים כשאין לכם קליטה בנייד? יוצאים החוצה, ומחפשים מקום עם קליטה טובה יותר. אבל האם ראיתם פעם מישהו שיש לו קליטה מצוינת, ועובר בכוונה לדבר במקום שיש בו קליטה גרועה?! ובכן, אני ראיתי יותר מדי אנשים כאלה...

בכל יום אנו 'מרימים טלפון' לה' יתברך, ומשוחחים איתו. שלוש תפילות ביום. "אין שיחה אלא תפילה" (ברכות כו ע"ב). אנו מביעים את התפעלותנו ממעשי הבורא, מבקשים ממנו בקשות, ומסיימים בהודאה. כיון שאנו מעוניינים שתפילתנו תישמע לפניו, ותפעל את פעולתה לטובה עלינו ועל כל ישראל, לפיכך עלינו לוודא שהתפילה נעשית במקום שיש בו 'קליטה טובה'. כלומר, שאנו נמצאים במקום שבו התפילה נשמעת היטב ומתקבלת במהרה.

למקום הזה קוראים: 'ארץ ישראל'. כפי שאומר יעקב אבינו, בתחילת הפרשה (בראשית כח, יז): "מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה [=ארץ ישראל]; אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים, וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם", וכהסבר רש"י: "וזה שער השמים - מקום תפילה, לעלות תפילתם השמיימה".

לגור קרוב למלך

על פי זה האריכו הקדמונים לתמוה: כיצד עולות התפילות של היושבים בחוץ לארץ, והלא שער השמים נמצא רק בארץ ישראל. כך הקשה, למשל, רבי יוסף ג'יקטיליא, בספרו 'שערי אורה' (שער שני):

"כשישראל הם בחוץ לארץ... אין דרך לעלות תפילתם, שאין שערי שמים אלא בארץ ישראל. וכן הוא אומר ביעקב: מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים. ואם כן, בחוצה לארץ הכול סתום אצל השמים... ואם כן מה יהיה על תפילות של ישראל בחוצה לארץ?!"

וביאר ה'שערי אורה', על פי דברי הגמרא (ברכות ל ע"א), שהדרך להעלות את תפילות חו"ל לשמים היא על ידי מה שמכוונים את פניהם לארץ ישראל, וכך כביכול 'שולחים' את התפילות לארץ:

"דע, שהתפילות שהן חוצה לארץ, אין להם דרך לעלות לפני ה' יתברך, זולתי כשישראל משלחים אותם מחוצה לארץ נגד ירושלים. וכשמגיעות לירושלים, משם הם מסתלקות ועולות למעלה".

אם ככה, הכל בסדר. נמצא פתרון מוצלח לתפילות של בני חו"ל. אבל לא באמת. הפתרון הזה הוא 'פלסתר', ולא 'טיפול שורש'. למה? כי הדרך לארץ ישראל קשה ומסובכת, גם עבור התפילות. הרבה 'כוחות טומאה' אורבים להן בדרך, ומעכבים את התפילות מלהגיע ליעדן. מה שלא קורה בארץ ישראל.

ר"י ג'יקיטליא הסביר זאת באמצעות משל:

"ועתה יש לנו להודיעך מה בין תפילת חוצה לארץ לתפילת ארץ ישראל. דע, כי תפילת ארץ ישראל דומה למי שהוא צריך לדבר עם המלך, וביתו קרוב למלך, ואין שטן ואין פגע רע ולא משחית בדרך. ותפילת חוצה לארץ דומה למי שצריך לדבר עם המלך, וביתו רחוק מאוד מן המלך, ויש בדרך כמה ליסטים וכמה פגעים רעים וכמה חיות רעות. עתה ראה כמה אדם צריך ליזהר כדי שימלט מנזק הדרך...

      ועל דרך זה, דע כי כמה מעכבים ומקטרגים יש לתפילות ישראל, כשהן הולכות לירושלים, על ידי הכוחות הטמאות של עובדי כוכבים. ולפיכך, יש לך להתבונן כמה אנו חייבים לטהר עצמנו ולהתכוון בתפילותינו בהיותנו מתפללים בחוצה לארץ, כדי שנהיה ראויים להתקבל לפני ה' יתברך".

"מה חשק בתפילתם?!"

השל"ה הקדוש (ויצא, תורה אור, ג) ביאר על פי יסוד זה את הוויכוח הנוקב בין יעקב ורחל. תחילה חידש שהקב"ה לא מתאווה לתפילות חוץ לארץ. ואף שהוא מתאווה לתפילתם של צדיקים, אין זה אלא בזמן שהם יושבים בארץ הקודש, שהיא נחלתו:

וזאת מלפנים בישראל, שהיה הקב"ה מתאווה לתפילתן של ישראל, ועל כן היה עקרוּת באבות ובאמהות כדי שיתפללו (יבמות סד ע"א). וזה היה בארץ הקדושה, כי שם חפץ ה' יתברך בתפילה... כי ארץ הקדושה היא ארץ אשר ה' דורש חלק ה'. אבל דבר זה לא שייך בחוץ לארץ, שהיא ארץ העמים תחת ממשלת השרים, ומה חשק יהיה להקב"ה בתפילתם?!

תשפשפו את העיניים, ותקראו שוב: "בחוץ לארץ... מה חשק יהיה להקב"ה בתפילתם?!". לקב"ה לא 'מתחשק' שהצדיקים יתפללו אליו כשהם בחו"ל. הוא מאד מאד אוהב את התפילות שלהם, אבל רק כשהם מתפללים בארץ ישראל.

על פי זה מובן הדו-שיח בין יעקב לרחל:

אשר בזה מובן ענין פלפול רחל ויעקב, "הָבָה לִּי בָנִים", "וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל". ולכאורה יש לתמוה, מה חרי האף הזה, והלא רחל במה שאמרה "הָבָה לִּי בָנִים" שאלה כהוגן, כי כוונתה הייתה שיתפלל עבורה. ואיך הבין יעקב קושיית התלמוד 'למה היו האבות והאמהות עקרות', כי עשה הש"י זה שהתאווה לתפילתן, ובוודאי ידע יעקב כל זה, ואם כן למה חרה אפו?

      אלא העניין, יעקב אמר לרחל: "אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן", כלומר אין הכוונה שמתאווה לתפילה, אלא המניעה הוא "מִמֵּךְ", מצד איזה עונש שאת עקרה. דאין לך לומר שהוא בעבור שמתאווה להתפילה, שזה אינו שייך אלא הדר בארץ שהיא חלק ה', אבל אנחנו עתה בחוץ לארץ, שהיא תחת ממשלת השרים, בוודאי לא מתאווה להתפילה. וזהו כמו שנאמר: "הֲתַחַת אֱלֹהִים" אנחנו, כלומר אין אנחנו יושבים תחת חלק ה' שהיא ארץ ישראל...

בקצרה: רחל סברה שהיא עקרה כי הקב"ה מתאווה לתפילות שלה ושל בעלה, ולכן ביקשה מיעקב שיתפלל עבורה. אך הוא השיב לה, שכיון שאינם נמצאים כעת בארץ ישראל, תחת כנפי השכינה, בוודאי אין הקב"ה מתאווה לתפילתם, אלא יש סיבה אחרת, אישית, לעקרותה.

דע לאן אתה הולך

נחזור לשיחות במכשיר הנייד. המתפלל בארץ ישראל 'משוחח' עם הקב"ה במקום שבו הקליטה מצוינת. אין מעכבים, אין מקטרגים, וקולו עולה ישירות לשמים. אבל בחוץ לארץ הקליטה גרועה. יש המון שיבושים ומפריעים. קשה 'לשוחח' עם ה', ובכלל לא בטוח שהוא 'ישמע' אותנו כמו שצריך.

מה נאמר אם כן על אותם הדרים בארץ ישראל, שיש ביכולתם להתפלל ולשפוך שיחתם לה' בצורה פשוטה וחלקה, ובכל זאת הם בוחרים לצאת ולהשתטח על 'מקומות קדושים' בחו"ל. רצונם הוא שקדושת שוכני עפר הקבורים שם תסייע לעליית תפילתם השמיימה, אך הם שוכחים, או שמא לא מספיק מאמינים, שמעלת ארץ ישראל כולה עולה בקדושתה על כל 'בחינות ארץ ישראל' שבחו"ל. בארץ הקדושה יש 'דרך קיצור'. היא שער השמים, ומשם התפילות עולות באופן ישיר, ונכנסות מיד וללא עיכוב תחת כיסא הכבוד.

אז אם אתם רואים שמישהו מתכוון לצאת מהארץ להתפלל בחו"ל, אִמרו לו: דע מאין אתה בא, ולאן אתה הולך. מאין אתה בא – מארץ הקדוּשה והתפילה, ולאן אתה הולך – לארצות הטומאה ועיכובי הקליטה. סוב מהר על עקבך, והישאר בארץ החיים. ארץ ישראל היא "בֵּית אֱלֹהִים", ורק היא "שַׁעַר הַשָּׁמָיִם".