כהרף עין אנו כבר נמצאים בעיצומו של חודש אלול, וההכנות לקראת ימי הדין והרחמים נמשכות בכל עוז. באווירה שכזו לא פלא שמצאנו עשרות רבות מספרי הדרושים על התורה, למן השל"ה הקדוש והאלשיך ועד לגדולי הדורות האחרונים, אשר כל אותם הנביאים מתנבאים בסגנון אחד לבאר את הכתוב בפתח פרשתנו "כי תצא למלחמה על אויביך" שבמלחמת היצר דיבר הכתוב, והבטיחתנו התורה כי אם תצא למלחמה על אויביך – ונתנו ה' אלוקיך בידך, כמשאחז"ל "הבא ליטהר מסייעין אותו"ֲ (שבת קד ע"א).

אלא שלפי דרך זו נותר עמום וצריך ביאור סיום הפסוק, שהשלימה התורה וכתבה: "ונתנו ה' אלוקיך בידך - ושבית שביו". ומהו השבי שיש לשבות מן היצר הרע?

אפשר לבאר שהנלחם כנגד יצרו ונוצחו, גם השלל שגזל היצר מן האדם בדמות חטאים ועוונות, מעתה שנחלץ להילחם ביצרו מאהבת ה' ועושה תשובה מאהבה "זדונות נעשים לו כזכויות".

אולם דרך זו אינה אלא לשב באהבהֲ (יומא פו ע,ב). ומה עם השב אל ה' מיראה, היכן מתקיים בו "ושבית שביו"?

נראה לבאר את הדברים, ע"פ מה שדרשו חז"ל במשנהֲ (ברכות פ"ט מ"ה): "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך – בשני יצריך". וגם כאן צריך ביאור, שהרי לכאורה הציווי על עבודת ה' הוא ביצר הטוב, וכיצד ניתן לצוות אדם לעבוד את ה' ביצר הרע, הרי כל עבודת ה' היא לגבור על יצר זה?

אפשר לבאר דברים אלו על פי הערת הרש"ר הירש בבאורו לתורה בסוף פרשת בראשית, וז"ל:ֲ 

"יש להצטער על כך, שתרגמו את "יצר" כ"כח דוחף", - כאילו יש כח באדם, הממריץ אותו לעשות רע. מכאן התפתחה אותה דעה נואשת, שהיא השקפת יסוד של "דת" גדולה: ההשקפה על כח הרע, שהאדם מסור לידיו, ולא יינצל ממנו אלא בזכות אמונה מסוימת. כך היתה תיבת 'יצר' לחבל השוא, הכובל את האנושות. אך אין לך דבר רחוק מהשקפה זו - מעצם תיבת 'יצר'".

לדברי הרש"ר הירש שם, לא זו בלבד ששורש יצר מורה על יצירה ולא על כפיה, אלא שהמילה 'יצר' היא מילה המתארת תוצאה סבילה, ולא פעולה, כפי שרואים בפסוק: "כִּי יֹאמַר מַעֲשֶׂה לְעֹשֵׂהוּ לֹא עָשָׂנִי וְיֵצֶר אָמַר לְיוֹצְרוֹ לֹא הֵבִין".ֲ 

אמת, האדם הולך אחר יצרו. אולם כיצד?

יצר מחשבות הלב הינו יצירת מחשבות ליבו של האדם, הדבר אותו יוצר ומצייר האדם לעצמו כמטרה נכספת, או כערך מנחה בחייו, ולאורו של יצר לב האדם מכריע האדם בצמתים השונים.ֲ 

כך מובנת היטב בקשת דוד המלך לאחר התנדבות העם: "שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך"ֲ (דה"א כט, יח). וכך מבוארים גם דברי התורה: וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ (-במעשיו בהווה), וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום (-ולכן כך הוא צפוי לנהוג גם בעתיד)".

למען האמת, פירוש זה איננו חדש כלל:

כך כתב כבר לפני כאלף שנה המדקדק הגדול אבן ג'נאח בספר השרשים: "ומן הענין הזה 'כי יצר לב האדם רע מנעורין', 'וכל יצר מחשבות לבו', והוא מה שתבדהו המחשבה ויחדשהו הרעיון" (ספר השרשים, יצר), כך גם במחברת הערוך (ערך יצר): "כי 'יצר לב האדם', 'וכל יצר מחשבות לבו', פירוש: ענינים שבורר אדם מליבו ומחשב בדעתו", וכעין זה כתבו גם הרד"ק, הרלב"ג, האברבנאל, הספורנו ועוד.

לפי זה מבואר ש'יצר הטוב' הוא יצירת הלב אשר היא טובה לכשעצמה, וזוהי השאיפה אל הטוב כשלעצמו. 'יצר הרע' לעומתו, הוא תיאור יצירות הלב המתאווה לעניינים שונים מענייני העולם הזה, שאינם ראויים להיות ערך מנחה בחייו של האדם.

זהו הביאור למה שאחז"לֲ (אבות דר"נ פט"ז ה"ב)ֲ שבקטן אין יצר טוב אלא יצר הרע בלבד. ולכאורה קשה, וכי קטן אינו עושה אלא דברים רעים? על פי הנ"ל מבואר, שכוונת הדברים היא שהקטן אינו מפותח דיו כדי לעשות מעשה טוב 'לשמה', ובכל מה שהוא עושה כוונתו להשיג דבר כגון כבוד, הנאה וכד'ֲ (וכדרך שכתב הרמב"ם בהל' תשובה פ"י ה"א).

מעתה נוכל להבין את מצוות התורה לעבוד את ה' בשני יצריו, גם ביצר הרע. האדם היודע שלבו מתאוה וחושק בעניינים מענייני העוה"ז, שאינם הטוב כשלעצמם, ישתמש ביצירה זו ויעבוד באמצעותה את ה', על ידי שיעורר ויתמרץ את עצמו במניעים אלה לשמור את דרך ה' (וכעין דברי הרמב"ם הנ"ל, וכן דברי המס"י בפרק ד' בדבר שלוש ההערות אשר יכולות להביא את האדם לידי מידת הזהירות. שהאדם שאינו איש המעלה יעורר עצמו ע"י ערכיו הנמוכים להגיע לידי מידה יקרה זו, וממנה יוסיף ויעלה מעלה מעלה).

אם נשוב לעניין בו פתחנו נוכל להשלים את דרשת רבותינו בפסוק הפותח את פרשתנו. כי "טוב וישר ה', על כן יורה חטאים בדרך", ובדברי התורה הקדושה "ושבית שביו" ישנה הדרכה גדולה לאופן עבודת האדם, בלקיחת אותם 'יצרים רעים' המביאים את האדם בדרך כלל אל עברי פי פחת, ושימוש מודע בהם ככלי נשק, באופן שיסייע ביד האדם להשליט את דעתו על תאוות לבו.

בע"ה שיתקיים בנו מקרא שכתוב: "...כִּי יָשׁוּב ה' לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבֹתֶיךָ... כִּי תָשׁוּב אֶל ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ".