"אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח".

לאיזה משיח אנו מתכוונים: למשיח בן דוד או למשיח בן יוסף?

התשובה לזה ברורה: כיון שי"ג העיקרים מבוססים על דברי הרמב"ם (הקדמה לפרק חלק), ברור שהכוונה למשיח בן דוד, שהרי הרמב"ם לא הזכיר בכתביו כלל את עניינו של משיח בן יוסף.

וזה בדיוק מעורר אותנו לשאול: מדוע?

האם הרמב"ם סבר שאין דבר כזה משיח בן יוסף?

להלן נציע שתי תשובות אפשריות לשאלה זו, אך תחילה נציג בקצרה חלק מן המקורות העוסקים בעניינו של משיח בן יוסף.

חז"ל: שני משיחים - בן יוסף, ובן דוד

התלמוד הבבלי מזכיר אותו פעם אחת בלבד.

במסכת סוכה (נב ע"א) הביאו את פסוקי נבואת זכריה (יב, י-יא): "וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר דָּקָרוּ וְסָפְדוּ עָלָיו כְּמִסְפֵּד עַל הַיָּחִיד... בַּיּוֹם הַהוּא יִגְדַּל הַמִּסְפֵּד בִּירוּשָׁלִַם", ונחלקו בהספדו של מי מדובר:

הא הספידא מאי עבידתיה? פליגי בה רבי דוסא ורבנן. חד אמר: על משיח בן יוסף שנהרג, וחד אמר: על יצר הרע שנהרג.

ובהמשך (נב ע"ב) ביארו את דברי נבואתו (זכריה ב, ג): "וַיַּרְאֵנִי ה' אַרְבָּעָה חָרָשִׁים":

מאן נינהו ארבעה חרשים? - אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: משיח בן דוד ומשיח בן יוסף, ואליהו, וכהן צדק.

עניין משיח בן יוסף מוזכר גם במדרשי חז"ל. למשל, במדרש תהלים (מזמור ס):

"לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה, וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹקְקִי" (תהלים ס, ט): לי גלעד - אני הוא שעשיתי נס ליפתח הגלעדי, ואני הוא שעשיתי נס לגדעון בן יואש משבט מנשה, והיתה תשועתו תשועת שעה; אבל לעתיד לבוא אני מושיעכם על יד משיח בן אפרים, ועל יד משיח בן דוד משבט יהודה. ואפרים מעוז ראשי - שקיבל עול המלכות תחילה, ואחר כך יהודה מחוקקי - זה משיח בן דוד.

בתרגום הירושלמי (שמות מ, יא) מוזכר שמשיח בן יוסף יילחם עם גוג ומגוג, וינצח אותו:

וּמְשִׁיחָא בַּר אֶפְרַיִם דְּנָפִיק מִינֵיהּ, דְּעַל יְדוֹי עֲתִידִין בֵּית יִשְׂרָאֵל לִמְנַצְחָא לְגוֹג וּלְסִיעָתֵיהּ בְּסוֹף יוֹמַיָא.

ובעיקר מוזכר משיח זה בזוהר הקדוש, למשל בפרשת בראשית (ח"א כה ע"ב):

"לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה" - דא משיח בן דוד, "וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו" - דא משיח בן יוסף.

רמב"ן: משיח בן יוסף יתגלה בשנת ה'קי"ח ליצירה

הרמב"ן האמין בביאת משיח בן יוסף.

בהיותו מקובל ובקי ברזי התורה, העמיק הרמב"ן במדרשי חז"ל ובעיקר בפרקי ההיכלות שבזוה"ק, וחישב את הקץ. לדבריו, משיח בן יוסף צפוי להיגלות 1290 שנים אחרי חורבן הבית, ולפעול במשך 40 שנה. אחריו יבוא משיח בן דוד, ובמשך 5 שנים נוספות יפעל לסיים את מה שהתחיל קודמו, משיח בן יוסף. הגאולה השלימה עתידה, לחשבונו, להסתיים בשנת ה'קס"ג לבריאת העולם.

כך כתב בספר הגאולה (שער ד):

מעת הוסר התמיד בחורבן הבית עד תתי השיקוץ שהסיר אותו שמם וכלה מן העולם, שַנִים: אלף מאתים ותשעים (פירוש: 1290 שנים אחרי החורבן; ה'קי"ח ליצירה), כי אז יתגלה משיח בן אפרים אשר אנחנו מקובלים בעניינו, ויתן השיקוץ שמם. ונאמר עליו בקבלה ובפרקי היכלות, כי ארבעים שנה ילך ויקבץ מן הנידחים וילחם מלחמות וימות במלחמת גוג, עד שיתגלה משיח בן דוד וינצח אותם, ויאספנו אוסף שלם ויטהר אותנו, ואז נמלט ככל הנמצא כתוב בכל ספרי הנביאים, והימים האלה יהיו חמש שנים... ויגיע לימים אלף שלוש מאות שלושים וחמישה (1335 אחרי החורבן; ה'קס"ג ליצירה).

עבודה תמה: הרמב"ם לא הכניס ראשו במחלוקת

כל זה מחדד שוב את השאלה הקשה: מדוע הרמב"ם לא הזכיר כלל את עניינו של משיח בן יוסף.

בספר עבודה תמה, לרבי חיים נתנזון (שער ח; נדפס בספר הליקוטים על הרמב"ם, מהדו' פרנקל, הל' מלכים פי"א), טוען שעניין משיח בן יוסף אינו מוסכם מכל חכמי ישראל. להבנתו, רבים מבין התנאים והאמוראים סברו שאין לישראל אלא משיח אחד, הוא משיח בן דוד.

כראיה לדבריו הביא את רבי עקיבא ובני דורו, שסברו שבר כוכבא הוא משיח בן דוד, אף שעדיין לא קדמו משיח בן יוסף. וכן את דברי האמוראים הסוברים שביקש הקב"ה לעשות את חזקיהו משיח ואת סנחריב גוג ומגוג, שברור שהכוונה למשיח בן דוד [שהרי חזקיהו הוא משבט יהודה], ומוכח שסברו שמלחמת גוג ומגוג עתידה להיות בימי משיח בן דוד ולא בימי משיח בן יוסף.

להבנת הרב נתנזון, זהו גם יסוד מחלוקת האמוראים במסכת סוכה על מי יהיה המספד בירושלים. לַדעה הראשונה המספד יהיה על משיח בן יוסף שנהרג, אך לַדעה השנייה המספד יהיה על שחיטת היצר הרע, ולפי דעה זו אין כלל ראייה על הופעת משיח מזרע יוסף ואפרים.

לאור זאת מסכם הרב נתנזון:

ומשום הכי לא הזכיר הרמב"ם שום דבר מעניין משיח בן יוסף, משום דהדבר הזה אינו מוסכם מכל חכמי ישראל, ובמחלוקת היא שנויה, והרמב"ם בעניינים כאלה הוא תמיד נמשך אחר פשטות הדברים.

בדומה לזה מצאנו בדברי רבי חסדאי קרשקש, בר הפלוגתא של הרמב"ם בעניין עיקרי האמונה, שגם הוא כותב (אור השם, מאמר ג', כלל ח, פרק א):

בקצת המדרשים ייראה בוא משיח בן יוסף קודם משיח בן דוד, ופירשו רוב נבואות "הנה ישכיל עבדי" עליו. וקצת הגאונים דיברו בו. ולפי שלא התבאר באמיתתו, לא ראינו להאריך בו.

רס"ג והגר"א: זכו, ידלגו על משיח בן יוסף

בדברי רב סעדיה גאון מצאנו כיוון נוסף.

בספרו 'אמונות ודעות' (מאמר ח; בגאולה האחרונה) ביאר רס"ג את עניין משיח בן יוסף, ובסוף דבריו כתב שייתכנו שני מצבים: אם לא יעשו ישראל תשובה - תבוא הגאולה "בעתה", ואז ימלוך תחילה משיח בן יוסף. אך אם יעשו ישראל תשובה - עשויה הגאולה לבוא ב"אחישנה", ומיד יופיע משיח בן דוד, בלי שיקדמנו משיח בן יוסף:

ואומר אחרי זה, כי... אם לא נחזור בתשובה - ויהיו המאורעים של בן יוסף; ואם נחזור בתשובה ולא יהיו - יראה לנו משיח בן דוד פתאום. ואם יהיה משיח בן יוסף קודם לו - יהיה כשליח לו וכמתקן האומה וכמסקל הדרך, כמו שנאמר (מלאכי ג, א): הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי"... ואם לא יבוא - ויבוא בן דוד פתאום, כמו שנאמר (שם): "וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים".

בדומה לזה, מביא רבי הלל משקלוב בשם הגר"א (קול התור א, ג) שהגאולה הטבעית, הבאה על ידי משיח בן יוסף, תבוא רק "אם לא זכו":

ע"פ רבנו הגר״א, אם לא זכו - תתחיל האתחלתא דגאולה באתערותא דלתתא... שנאמר על משיח בן יוסף, ותהיה ברישיון מלכי האומות, ואחר כך תבוא שלמות הגאולה מסטרא דימינא, היינו במידת החסד.

הרמב"ם היה בטוח בתשובתם של ישראל

לפי זה, ניתן לומר שגם הרמב"ם מסכים לעניין משיח בן יוסף. אלא שכיון שאינו מן ההכרח שהוא יופיע, ותלוי הדבר במעשיהם של ישראל, על כן לא הזכירו הרמב"ם. ביאת משיח בן יוסף אינה מעיקרי האמונה, כי באמת יתכן שלא נזדקק לו.

בספריו תיאר הרמב"ם את הדרך המובחרת והלכתחילאית של הגאולה, שהיא על ידי הופעת משיח בן דוד בלבד.

מסתבר שהרמב"ם האמין בעם ישראל, שבוודאי יעשו תשובה, ולא יזדקקו לפעולותיו של משיח בן יוסף, אלא תתגשם עליהם נבואת מלאכי: "וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים".

יהי רצון שנזכה מהרה לביאת המשיח, יהיה אשר יהיה.