התפקיד הסמוי של בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ / לחודש אדר ולפרשת תרומה.
הרב יצחק שטרן

האם יש קשר בין בגתן ותרש לפרשת תרומה?
בגתן ותרש היו שומרי הסף: "בַּיָּמִים הָהֵם וּמָרְדֳּכַי יֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ קָצַף בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף וַיְבַקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ" (אסתר ב, כא).
כאן המקום לברר: מה זה באמת שומרי הסף?
מתברר שיש בזה מחלוקת בין הראשונים, מפרשי המקרא. ברחבי התנ"ך אנו מוצאים הרבה אזכורים של אנשים שהיו 'שומרי הסף'. 

אביא כמה דוגמאות:

• בספר מלכים ב (פרק יב) מסופר על בדק הבית שנעשה בימי המלך יהואש. ושם נאמר (פסוק י): "וְנָתְנוּ שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים שֹׁמְרֵי הַסַּף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית ה'".


• במקום נוסף בספר מלכים ב (פרק כג) מסופר שוב על המלך יאשיהו, ושם נאמר (פסוק ד): "וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְאֶת כֹּהֲנֵי הַמִּשְׁנֶה וְאֶת שֹׁמְרֵי הַסַּף לְהוֹצִיא מֵהֵיכַל ה' אֵת כָּל הַכֵּלִים הָעֲשׂוּיִם לַבַּעַל וְלָאֲשֵׁרָה וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם וַיִּשְׁרְפֵם מִחוּץ לִירוּשָׁלִַם בְּשַׁדְמוֹת קִדְרוֹן וְנָשָׂא אֶת עֲפָרָם בֵּית אֵל".


• עוד מסופר בספר מלכים ב (פרק כה, פסוק יח) שנבוזראדן רב הטבחים, אחר שהחריב ושרף את בית המקדש ונטל עמו את כלי המקדש, לקח עמו מקצת אנשים בשבי: "וַיִּקַּח רַב טַבָּחִים אֶת שְׂרָיָה כֹּהֵן הָרֹאשׁ וְאֶת צְפַנְיָהוּ כֹּהֵן מִשְׁנֶה וְאֶת שְׁלֹשֶׁת שֹׁמְרֵי הַסַּף".


• וירמיה הנביא מתאר (פרק לה, פסוקים ג-ה) שהוא לקח את בני הָרֵכָבִים ללשכה שהייתה ממוקמת מעל לשכתו של מַעֲשֵׂיָהוּ 'שומר הסף':  "וָאֶקַּח אֶת... כָּל בֵּית הָרֵכָבִים, וָאָבִא אֹתָם בֵּית ה' אֶל לִשְׁכַּת בְּנֵי חָנָן בֶּן יִגְדַּלְיָהוּ אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר אֵצֶל לִשְׁכַּת הַשָּׂרִים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְלִשְׁכַּת מַעֲשֵׂיָהוּ בֶן שַׁלֻּם שֹׁמֵר הַסַּף".

בכל המקומות הללו אנו מוצאים מחלוקת עקבית בין רש"י והמצודות, ובין הרד"ק והרלב"ג.

שומרי הפתח ומחזיקי המפתחות

רש"י, ובעקבותיו בעל המצודות, מפרשים כמו ההבנה הרווחת בימינו: שומרי הפתחים. רש"י כותב, לדוגמה: "שומרי הסף - סִפֵּי העזרה, הממונים על מפתחות העזרה". ובמצודת ציון פירש: "שומרי הסף - שומרי מזוזות השערים; כי 'סף' הוא מזוזה". פירוש זה מתיישב יפה עם הפסוק המוכר לנו מקרבן פסח-מצרים (שמות יב, כב): "וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף, וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף...". גם כאן ה'סף' הוא, לכאורה, מזוזת הבית. כך עולה גם מתיאור מות בנו של ירבעם (מלכים א יד, יז): "וַתָּקָם אֵשֶׁת יָרָבְעָם וַתֵּלֶךְ וַתָּבֹא תִרְצָתָה הִיא בָּאָה בְסַף הַבַּיִת וְהַנַּעַר מֵת". וכך מתבאר מהפסוק המוכר בנבואת ישעיהו (ו, ד): "וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים מִקּוֹל הַקּוֹרֵא וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן". לפי כל זה ברור שתפקידם של שומרי הסף הוא לשמור את פתח הבית.

שומרי הכלים

אולם רד"ק ורלב"ג הלכו בכיוון אחר. להבנתם, המילה 'סף' אין פירושה: פתח הבית, אלא היא שֵם כולל לכלֵי המקדש. כך כתב הרד"ק: "שומרי הסף - שומרי כלי הבית; ו'סף' הוא שֵם כלל לכלי השרת". וכך הבין גם הרלב"ג: "שומרי הסף - הם שומרי כלי בית המקדש". גם פירוש זה יכול להילמד מן האמור לגבי פסח-מצרים: ""וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף", וכפי שפירש רש"י עצמו (שמות יב, כב) שמדובר בכלי [שאפשר למלא בו דם ולטבול בו את אגודת האזוב]: "אשר בסף – בכלי". פירוש זה, ש'סף' הוא מלשון כלי מסתייע גם מתיאור הכלים שלקח עמו נבוזראדן (ירמיהו נב, יט): "וְאֶת הַסִּפִּים וְאֶת הַמַּחְתּוֹת וְאֶת הַמִּזְרָקוֹת וְאֶת הַסִּירוֹת וְאֶת הַמְּנֹרוֹת וְאֶת הַכַּפּוֹת וְאֶת הַמְּנַקִיוֹת אֲשֶׁר זָהָב זָהָב וַאֲשֶׁר כֶּסֶף כָּסֶף לָקַח רַב טַבָּחִים".

נמצא לפי פירוש זה, שתפקידם של שומרי הסף היה לשמור את כלי המקדש. מסתבר שמטעם זה, כל האזכורים שהבאנו לעיל על שומרי הסף נאמרו רק ביחס למקדש, כי רק שם יש תפקיד מיוחד לשמור על הכלים.

התפקיד של בגתו ותרש

אלא שאם כך הוא, יש להבין מה היה תפקידם של בגתן ותרש הנמצאים בשושן. אפשר להציע שבגתן ותרש אכן היו הממונים על שמירת כלי ארמונו של המלך, שבתוכם היו גם כלי המקדש, כפי שידוע מדרשת חז"ל (מגילה יב ע"א) על הפסוק (אסתר א, ז): "וְהַשְׁקוֹת בִּכְלֵי זָהָב וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים", שאחשורוש הוציא במשתה את כלי המקדש.

עילת ההתנקשות

ההסבר המוצע, שבגתן ותרש היו ממונים על כלי הארמון מסביר גם את דרשת חז"ל (מגילה יג ע"ב) מדוע בכלל ביקשו להרוג את המלך: "אמר רבי יוחנן: בגתן ותרש - שני טרסיים הוו, והיו מספרין בלשון טורסי, ואומרים: מיום שבאת זו לא ראינו שינה בעינינו, בוא ונטיל ארס בספל כדי שימות". והסביר רש"י: "לא ראינו שינה - מתוך שהיתה חביבה עליו היה מרבה בתשמיש, וצמא לשתות". ולכאורה, אם תפקידם הוא להיות שומרי הפתח, מה אכפת להם מכך שהמלך צמא לשתות, והרי אין זה קשור כלל לתפקידם?! אבל אם הם אחראים על כלי הארמון, בוודאי שזה נוגע אליהם, משום שהם צריכים כל הזמן לספק למלך כלי שתייה נקיים וחדשים.

יתירה מזאת, גם מובן יותר מדוע בחרו להרוג את המלך בדרך של הרעלה: "בוא ונטיל ארס בספל כדי שימות". הם הממונים על הספלים, ולכן יכולים בקלות להטיל בו ארס ולחסל את המלך הצמא והמטריד.

סיבת המוות: מעילה בקודשים

מדרשים רבים מתארים שכל בעלי התפקידים בארמון של אחשורוש נענשו בגלל שנתנו לו עצות לפגוע בבניין המקדש.

כך אמרו, למשל, בסדר עולם רבה (פרק כט) שעשרת בני המן נענשו בתלייה משום שהם "כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים" ועצרו את בניין המקדש. במדרש רבה (אסתר א, יט) מובא שעל הפרתמים נגזר עונש מוות משום ש"הן הן שנתנו עצה לנבוכדנאצר, ועלה והחריב בית המקדש, וקעקע הקב"ה את ביצתן, והעמיד אחרים תחתיהם". בדומה לכך נאמר במדרש פנים אחרים (נו"ב, פרשה ב) על שבעת רואי פני המלך: " אתה מוצא שאין מזכיר אותן עוד... שנתנו עצה לבטל בנין הבית, לפיכך נגזר עליהם הריגה ונהרגו".

לפי האמור, אפשר להציע שאולי מטעם זה גלגל הקב"ה עונש מוות על בגתן ותרש. בהיותם שומרי כלי המקדש, הם אלו שביזו את כלי הקודש ונהגו בהם שימוש של חול. הם היו משקים בכלים מקודשים אלו את המלך הטמא. ומפני שזלזלו וביזו את הקודש והמקדש, "קעקע הקב"ה את ביצתן" ו"נגזר עליהם הריגה ונהרגו".

הם ביזו, ואנחנו נבנה!

וזהו פתרון החידה: בפרשת תרומה אנו קוראים על מצוות בניין המקדש: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם", ועל הכנת כליו: "אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ". בגתן ותרש, כשאר אויבי ישראל שפגעו במקדש ובכליו הקדושים – נגזרה עליהם מיתה. ואנחנו, מצווים לתקן ולבנות את המקדש ואת כליו, ובכך לחזור ולהשרות את השכינה בעולם.