חינוך חנוך וחנוכה

ידועים דברי הגר"א שכאשר רוצים  לעמוד על שורשו של נושא בתורה , עליך להסתכל על הפעם הראשונה בה הוא מופיע בתורה, והנה כשנתבונן נראה שהשורש ח.נ.כ מופיע שלש פעמים בשלש הפרשיות הראשונות בתורה ואולי מהתבוננות בהם אפשר לעמוד על דגמים חינוכיים שונים שהיו כבר מראשית האנושות.

לאחר שקין הרג את הבל הוא נענש ביד ה' "נע ונד תהיה בארץ'  מסביר האלשיך שההבדל בן "נע" "לנד" הוא שנע פירושו להיות בתנועה מתמדת, זז ממקום למקום,  ואילו קללת "נד" כוונתה  שאפילו באותו מקום שיהיה לא תהיה לו שלוות הנפש-   אומנם בפועל קין מנסה לברוח מהגזירה  נאמר על קין מיד לאחר מכן  "וידע קין את אשתו ותהר ותלד את חנוך ויהי בנה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך" כלומר קין דווקא בונה עיר, עיר מסמלת קביעות,   עיר  גורמת  לקיבוץ אנשים במקום מסוים, הפך הגזירה שיהיה נע ונד ולא עוד אלא שקין קורא לעיר על שם בנו חנוך הוא מנציח את שם העיר כשם בנו חנוך -  הדגם החינוכי שמשאיר קין לבנו ולדורות הבאים הוא שהעיקר בחיים  הוא הבנייה, הפיתוח , הייצור כאשר  הערכים האלוהיים פחות חשובים שהרי כאן הוא פועל באופן מובהק נגד רצון ה'.

המשך ישיר לדגם זה אנחנו רואים אצל דור הפלגה הם בנו  מגדל  כדי לעשות להם שם הם שמו להם כתכלית בחיים את הבנייה את הייצור, האדם מטבעו הוא ארעי בעולם הוא קטן ולא קבוע והם רצו "לעשות להם שם"  לבנות לפתח  כדי שייזכרו לנצח .

כידוע האנושות המשיכה מזרע שת ולא מקין שצאצאיו כולם נמחו במבול  אז כנראה נפגוש חנוך אחר מזרע שת המייצג דגם נוסף בחינוך , ואכן אנו מוצאים בזרעו של שת חנוך נוסף, בנו של ירד,  ועליו נאמר "ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו כי לקח אותו אלהים"  נשאלת השאלה הרי הוא היה צדיק גדול, הראשון שנאמר עליו ש"התהלך את האלהים", מדוע לא נבחר להיות השורש של עמ"י , החתם סופר מסביר את ההבדל בין אברהם לחנוך:

"מי לנו גדול מחנוך אשר מעוצם תשוקתו ודביקותו בה', נתעלה להיות כאחד מצבא מרום העומדים את פני המלך לשרתו ולא מצינו באברהם שנזדכך עפרירותו כל כך- אך לא מצד פחיתות וחסרון נפשו לא הגיע אל המעלה הזו , כי אם אברהם היה עושה כאשר חנוך להתבודד מחברת בני אדם התעלה גם הוא להיות ממלאכי אל, ואשר לא עשה כן כי התבונן כי לא באלה חפץ ה' שישלים האדם את נפשו בלבד ואת אנשי דורו ישאיר אחריו תרבות אנשים חטאים כמקרה אשר קרה לחנוך ודור המבול, הניסיון הזה לימד אותו  כי טוב לאדם למעט בהשלמת נפשו למען רבות כבוד ה' למעט את מורדיו ולהרבות עבדיו ויראיו"(הקדמה לחל' יורה דעה)

על פי זה נבין מדוע "לקח אותו אלוהים" ה' כביכול אומר לחנוך רצונך להיות מלאך, אתה עסוק רק בהזדככות החומר אז  אני אקח אותך לעולם המלאכים, אך זה לא הייעוד של האדם בעולם, הייעוד הוא דווקא להיות מעורב ולהשפיע על הבריות.

אם כן הדגם החינוכי שמשאיר חנוך הוא תבנה את עצמך תתעלה, תזדכך  והדאגה לחברה פחות חשובה ,יותר חשוב לבנות את עולמך האישי . אומנם גם דגם זה לא מתאים לעם ישראל שהרי חנוך הוא אומנם התהלך את האלהים אבל הוא לא "אבינו" ולא "רבינו".

בפעם השלישית שאנו מוצאים את השורש ח.נ.כ זה בפרשת שבוע  אברהם אבינו שומע כי נשבה לוט ואז נאמר  "וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות וירדף עד  דן" , רש"י מביא את מדרש חז"ל שהכתיב הוא "חנכו" ביחיד ולא חניכיו ברבים ,וזה בא לרמוז שהכוונה לאליעזר השקול כנגד 318 איש, אך נשאלת השאלה הרי כלל גדול בידינו "אין סומכים על הנס"  וכי ייתכן שאברהם יצא למלחמה זו, מלחמת העולם הראשונה, עם עוד אדם אחד בלבד צדיק ככל שיהיה? מסתברים דבריו של הכלי יקר המסביר שגם רש"י לא התכוון לומר שרק אליעזר יצא למלחמה שהרי מפורש שאברהם ביקש ממלך סדום לתת חלק לנערים אשר אתו אלא רש"י מציין שהזכות של הניצחון נזקף לאליעזר.

כלומר וודאי שאברהם לקח אנשים מיומנים היודעים להילחם, שהרי יוצא למלחמה קשה וארוכה אלא יש כאן מסר  שבלי הצדיקות של אליעזר המלחמה לא תצלח.

אם כן אברהם משאיר לנו דגם חינוכי שלישי  מצד אחד חניכיו של אברהם הם כאלה  היודעים שהניצחון וההצלחה הם בזכות העולם הפנימי, הצדיקות  ,המידות  שמוצגים על ידי אליעזר אך מצד שני חניכיו של אברהם הם גם  אנשים שפועלים בחברה  יודעים להילחם, יודעים לבנות ולפתח  ולא מסתפקים בעולמם הפנימי בלבד .

הדברים מתקשרים לחנוכה , החיה שדניאל רואה כמסמלת  את מלכות יוון היא הנמר וכדי לנצח אותו צריך לשים כנגדו נמר נגדי ,נמר יהודי,  מהי תכונת הנמר- "העזות", במקורות חז"ל מצאנו לכאורה  סתירה האם העזות  היא מדה טובה או רעה,  מצד אחד נאמר  "עז פנים לגיהנם"  ומצד שני נאמר "הוי עז כנמר"  וכן לגבי מידת הביישנות מצאנו סתירה כעין זו "בושת פנים לגן עדן" ומצד שני "אין הביישן למד"  אלא אומר הרב קוק אם נדייק נראה שפעם מוצמדת למידה את המילה "פנים" ופעם לא, כאשר הוא "עז פנים" זו לא תכונה טובה משמעות פנים  היא  שהעזות חדרה לבפנים הפכה להיות חלק ממנו, מעצמותו, זה וודאי לא טוב  אבל כאשר העזות היא כלפי חוץ רק בעשייה בפעולה זה דבר מבורך, ואילו בתכונת הבושה הדברים  הפוכים "בושת פנים לגן עדן" כאשר הבושת בפנים בעצמיות שלך זה מבורך  אבל כלפי חוץ צריך לשאול לעשות ולפעול ושם הביישנות היא דווקא מגרעת , אם כן מול העזות היוונית צריך לחנך לאנשים שהם ביישנים מבפנים אך עזים ופועלים בחוץ, כעין הדגם שהוריש לנו אברהם.

בסופה של אותה מלחמה כתוב  שכולם הגיעו ,לעמק שווה -עמק המלך , ואמרו חכמים   "שהושוו שם כל האומות והמליכו את אברהם עליהם לנשיא אלהים ולקצין" נשיא אלהים מבפנים אך שיודע להיות קצין מבחוץ.