דרשנים רבים משלבים בדרשתם פסוק ידוע מהפטרת השבוע "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק", וכוונתם לחזק את יראי ה' בדבוק חברים ואהבת הרע. לו חכמו והשכילו היו מהססים בציטוט פסוק שפשוטו מכוון להתאגדות הגויים לחבורה אחת על ה' ועל משיחו. נצטט את הפסוק בהקשרו לפסוקים שלפניו ושלאחריו: "מי פעל ועשה קורא הדורות מראש, אני ה' ראשון ואת אחרונים אני הוא. ראו איים ויראו, קצות הארץ ויחרדו, קרבו ויאתיון, איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק. ויחזק חרש את צורף, מחליק פטיש את הולם פעם אומר לדבק טוב הוא, ויחזקהו במסמרים לא ימוט" (ישעיהו מא', ד'-ז').

כאשר לא מוציאים את הפסוק מהקשרו, ברור שמדובר כאן על תגובה מפוחדת של רשעי ארץ, להתגלות מסויימת של ה', שהוא ראשון והוא אחרון. הם מעודדים איש את אחיו ומנסים לסכל את הופעת אור ה'. חיזוק זה בא בפירוט בפסוק שלאחריו שבו מנויים בעלי מלאכה שונים המעודדים ועוזרים זה לזה לגמור את מלאכתם.

נחלקו המפרשים – מה היתה או תהיה אותה הופעת ה', ומה מלאכתם של בעלי המלאכה המוזכרים בפסוק ז'.

כמו נבואות רבות, גם נבואה זו היא בגדר "נבואה נזילה" הניתנת לפרושים שונים, או בעברו של עם ישראל, או בהווה שלו, או שהיא נבואה לאחרית הימים.

אברבנאל בפירוש ראשון מציע שפחד הגויים היה מאברהם, ראשית התגלות ה' באנשים. "יש לפרשו על המלכים והגויים שניצח אברהם שראו אותו פלא שניצח ד' מלכים גבורים וחזקים... מפחד אברהם והיו מפני זה מתפללים לאלוהיהם..."

וכן ברד"ק: "קרבו ובאו לפני אברהם... והיה להם לתת לב למה היה זה הפלא ע"י אברהם? אלא שאמונתו נבדלת מאמונות כל הגויים, והאל אשר דבק בו ועבד אותו הוא עזרהו על המלכים האלה. ולא די שלא אמרו זה, אלא החזיקו יותר בפסליהם ואמרו בפחדם... נתחזק ונתאמץ בעבודת אלוהינו כל אחד בפסלו והם יעזרונו".

מהרי קר"א דורש את הפסוקים לתקופת הנבואה (קצת אחרי תקופת ישעיהו), וההתגלות של ה' שהגויים יראים ממנה, היא שליחותם של כורש ודריוש בבנין בית המקדש. "כל האומות נאספים זה אצל זה להלחם על כורש ודריוש... כל עם ועם יתפוס איש את אלוהיו..."

רש"י מפרש את הפסוקים לזמן הגאולה. ראו איים – עובדי עכו"ם, הגבורות שאעשה ויראו, קרבו ויאתיון - זה אצל זה נאספים להילחם כשיראו הגאולה. איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק – למלחמה, אולי יעמדו להם אלוהיהם.

גם המלבי"ם הולך בשיטה זו "ראו גויים – שב לספר ענין מלחמת המשיח ואיך כל הגויים יעמדו להילחם נגדו כולם פה אחד..." אבל בהמשך "מפתיע", המלבי"ם ומסביר את ענין בעלי המלאכה, לא כאלה העוסקים ביצירת פסלים אלא "האומן העושה כלי זיין". לדעתו, הגויים מתכננים את מלחמתם בישראל ואלוקיו – לא במישור הרוחני (פסילים) אלא במישור הגשמי ("חרב וחנית").

ובכל-זאת, אם מנהג הדרשנים לצטט הפסוק על יראי ה', גם להם יש על מה שיסמכו, אכן המדרש (ילק"ש רמז תמט') מפרש את הפסוקים באברהם ושם, וכך מצטט רש"י בפירוש שני בשם מדרש אגדה ב"ר: "כל הענין במלכי צדק ואברהם, ראו איים אותה מלחמה וייראו – שם נתירא מאברהם פן יאמר לו העמדת רשעים אלו בעולם, ואברהם נתירא משם לפי שהרג את בניו... איש את רעהו יעזורו – זה עוזר את זה בברכות – "ברוך אברהם", וזה עוזר את זה במתנות – "ויתן לו מעשר מכל". ויחזק חרש- שם... את צורף זה אברהם... אומר לדבק טוב הוא – טוב לידבק באלוה של זה".

וכך עלה בידינו גם קשר נוסף בין ההפטרה לפרשה, וגם הסברנו את נוהג העולם לדרוש פסוק זה לשבח, ויה"ר שיקויים גם בנו הדרש: "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק" – בברכות ובמתנות. ומשנזכה לאמר לדבק טוב הוא – "טוב לידבק באלוה של זה" יקויים בנו המשך ההפטרה: "ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם אוהבי... אל תירא כי עמך אני".