הפסוקים בפרשת וילך מתארים את אשר יקרה עם העם בעתיד-

'ויאמר ה' אל משה הנך שכב עם אבתיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי אתו:  וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכל ומצאהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה: ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלהים אחרים'

מפרשי התורה שאלו, הרי המחשבה שהרעה הגיעה משום שאין אלוקי בקרבי, היא תחילת תהליך של תשובה, שכבר מכיר העם  בחטאו, מדוע התגובה של ה' היא "ואנכי הסתר אסתיר"?!  היה צריך להיות הפוך שכאשר מתחיל תהליך של תשובה יש קרובה ואהבה מאת האל ולא הסתר פנים?

הרמב"ן שואל שאלה זו  ועונה – 'וטעם ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלוהי בקרבי - איננו וידוי גמור כעניין והתודו את עונם, אבל הוא הרהור וחרטה, שיתחרטו על מעלם ויכירו כי אשמים הם. וטעם ואנכי הסתר אסתיר פני - פעם אחרת, כי בעבור שהרהרו ישראל בלבם כי חטאו לאלהים ועל כי אין אלהיהם בקרבם מצאום הרעות האלה, היה ראוי לרוב חסדי השם שיעזרם ויצילם שכבר כפרו בע"ז.. עד שיוסיפו על החרטה הנזכרת וידוי גמור ותשובה שלימה, כמו שנזכר למעלה (ל ב) ושבת עד ה' אלהיך וגו':

הרמב"ן אומר שאמנם יש תהליך של תשובה אבל לא תשובה שלמה , אומנם יש להם הרהור תשובה יש מחשבות טובות אבל אין וידוי גמור  ואין תשובה שלמה ולכן ה' ימשיך  להסתיר פניו עד אשר ישובו בתשובה שלמה[1].

 ואף על פי שהגמרא בקידושין  מביאה  שהמקדש אישה ע"מ שאני צדיק גמור הרי זו מקודשת שמא הרהר תשובה ולכאורה די בהרהור כדי להיקרא צדיק  אבל כבר הסבירו אחרונים שאומנם שם של צדיק יש לו בהרהור  אבל עדיין יש תהליך שלם שנצרך כגון חרטה וידוי קבלה לעתיד וייסורים .

ולמה באמת  כ"כ חשוב  הוא הווידוי- כיון  שכל עוד אדם לא מוכן להודות בחטא להתוודות הרי שהדברים נשארים רק במחשבה  ויש לאדם הרבה  תירוצים יש לו כל מיני סיבות לחטא ואין הוא לוקח אחריות מלאה על החטא  ורק כאשר אומר בפיו  שחטא אז מתחיל תהליך אמיתי של  תשובה- 'הנני נפשט אותך על אומרך לא חטאתי'

הסבר נוסף להסתר פנים למרות התשובה של עם ישראל  הוא  שניתן לומר  שבאמת האמירה 'על כי אין אלוהי בקרבי חסר לי אלוקים' היא תשובה שלמה עם ישראל מתחזק ודווקא אז  מגיע הסתר פנים יותר גדול, פעמים רבות דווקא  כשהאדם  מתעלה ומתחזק מגיעות לו מכות, והוא  עלול לשאול כלפי בורא עולם הרי  אני מתקרב אליך למה אתה מסתיר פני – כאן  התורה מלמדת שלפעמים יש ניסיונות לאדם וחלק מהניסיון  הוא  גם כשאתה עושה טוב עדיין יש הסתר פנים לבדוק עד כמה הדבקות שלך אמיתית או תלויה ברצון לקבל שכר.

כתוב במדרש-  'אמר רבי יונתן היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעים, שאינו מספיק לקוש עליהם אחת עד שהוא שוברם, ומי הוא בודק בקנקנים יפים אפילו מקיש עליהם כמה פעמים אינם נשברים, כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים שנאמר ה' צדיק יבחן' הקב"ה מנסה דווקא את אלו שיכולים לעמוד בניסיון

אדם שיצליח לעמוד בניסיון להמשיך להאמין ולדבוק בה'  למרות הקושי הוא יראה בסוף אור גדול וקרבה גדולה מאת ה'.

פירוש שלישי  ושונה לחלוטין מביא  הספורנו   'על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות. בשביל שסלק שכינתו מתוכנו היו אלה לנו ובחשבם זה לא יפנו להתפלל ולא לשוב בתשובה'

לדעתו, האמירה "על כי אין אלוקי בקרבי מצאוני הרעות האלה", אינה מחשבה של תשובה, אלא מסקנה פסולה. לדעתם של עם ישראל  הצרות באו משום שאלוקים עזב אותם והם נתונים עכשיו להשפעות טבעיות כמו שאר העמים. ומובן סדר הפסוקים, שבתחילה אמר "והסתרתי פני מהם". ושוב חוזר ואומר "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא". וזה כתגובה על מה שאמרו "על כי אין אלקי בקרבי".

תגובה זו היא מידה כנגד מידה, וכדברי הרמב"ם בריש הלכות תענית. "מצות עשה מהתורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הצבור. ודבר זה מדרכי התשובה הוא... וידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להם... אבל אם לא יזעקו ולא יריעו, אלא יאמרו דבר זה ממנהגו של עולם, וצרה זו מקרה נקרית, הרי זה דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה צרות אחרות, הוא שכתוב בתורה ''והלכתם עמי בקרי'' ''והלכתי עמכם בחמת קרי''. כלומר: כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו, אם תאמרו שהיא קרי, אוסיף לכם חמת אותו קרי", עכ"ל הרמב"ם.

המילים ייסורים ומוסר בלשון הקודש יש להם את אותו שורש  שכן הייסורים  באים ללמד מוסר לגרום לאדם  לתתעורר  ולהתבונן מה ה' רוצה ממנו ולהבין כי מאת ה' הייתה זאת.

כנגד מחשבה זו שאין אלוהי בקרבי נאמר על שירת האזינו 'והיתה השירה הזאת לעד' כלומר היא כעין עדות שגם הסתר יכול לקרות ומאת ה' הייתה זו ולא חלילה כטענתם שעזב ה' את הארץ.

למדנו שעל האדם להקשיב לקול האלוהי ולדעת שגם הטוב וגם הרע מאת ה' הוא ועליו להתנהג בהתאם לרצון ה' המדבר עמו מתוך המציאות.