מסופר על רב קהילה בחוץ לארץ  שהיה מדבר רבות בשיעוריו   על חשיבות העלייה לארץ ישראל ברבות הימים  הרב הצליח להעלות  כמעט את כל  קהילתו  לארץ ויחד עמם התיישב כאן.

לימים, הרב מקבל טלפון  מאחד מזקני  הקהילה החי עדיין בחו"ל, ובפיו של אותו זקן בקשה בקרוב יגיע לביקור בארץ ומבקש אם יאות הרב  להראות לו את קברו של הרב קוק  זצ"ל עליו הרב דיבר רבות בשיעוריו.

הרב  נאות בשמחה וכשהגיע הזקן לארץ לקח אותו הרב לקבר ושם ביקש הזקן לקנות  קבר בסמיכות לקבר הרב קוק, הרב צחק ואמר  שלא כל אחד יכול להיקבר כאן, מקומות אלו  שמורים לגדולי האומה, הזקן שהיה גם עשיר גדול התעקש וביקש מהרב לבדוק אפשרות לקנות קבר  בסמיכות הכי גדולה לכאן אחרי התעקשויות רבות  הרב הצליח למצא לו קבר בקרבת הרב קוק.

לאחר כמה ימים  פנה הזקן לרב ואמר בוודאי הרב תמה מה לי להיקבר ליד הרב קוק ומדוע מוכן אני להוציא על כך הוצאות כל כך גדולות , ובכן אסביר לך כבוד הרב ,  ברוך ה' שומר תורה ומצוות אני,  אך לצערי בניי כבר פחות, נכדיי ונכדותיי כבר מעורים בחברה של הגויים ואני חושש מאד לגורל  הנינים -אך בדבר אחד אני בטוח- בכבוד הגדול שהם רוכשים לי ואני יודע שבקבורה שלי ובאזכרות שיעשו אחר מותי לכבודי  כולם יבואו לקברי  לכבדני ואז כאשר יגיעו לפה אולי יראו פה את דמות הרב קוק וייתכן שכמה מהם יתעניינו מי היה הרב הזה, מה לימד ומתוך כך יתקרבו בחזרה ליהדות והדבר הזה שווה לי יותר מכל הכסף שבעולם.

בפרשת השבוע  יעקב נאלץ לרדת למצרים והכתוב מתאר שהקב"ה מחזק אותו שלא יירא  "ויאמר אנכי האל אלהי אביך אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם" , מה הפחד הגדול של יעקב?

מובא בזוהר שיעקב פוחד שזרעו ייכלה במצרים-

"ממה שכתוב "אל תירא"- משמע שהיה ירא, אמר לו ה' ליעקב "כי לגוי גדול אשימך שם" אמר לו ירא אני שבניי ייכלו אמר לו "אנוכי ארד עמך מצרימה" _( זוהר בשלח נג, א)

מסביר בית הלוי  שבוודאי יעקב הכיר את גזירת ברית בן הבתרים וידע יעקב  כי בניו צריכים להשתעבד אצל עם  אחר,  יש להניח שיעקב ראה בירידה זו את תחילת הגלות אך יעקב ציפה וקיווה שהגזירה תתקיים בארץ אחרת, ארץ בה בניו יוכלו לשמור על  עצמם הן מבחינה גשמית והן מבחינה רוחנית אך כאשר יעקב מבין שהגזירה תהיה בארץ מצרים, ארץ הטומאה הוא חושש מאד לעתיד זרעו.

 "סבור היה שיהיה הגלות במדינה אחרת לא במצרים רבת הטומאה ומלאה גלולים עד שקראה הכתוב (פר' מקץ) ערות הארץ, וכיון שנתודע לו שיהיה הגלות במצרים נתיירא שמא לא יוכלו בניו להיות במצרים כל כך שנים בשיעבוד וישארו בקדושתן ואולי חלילה ישתקעו בטומאתן של מצריים עד ששוב לא יהיו ראוים להגאל כלל לעולם"( בית הלוי בראשית מו)

מחמת  החשש הגדול הזה , יעקב ויוסף עושים  כמה פעולות על מנת לשמור על  העם המתהווה על מנת שיוכלו לשרוד גם בארץ הטומאה במצרים.

ראשית מבקש יוסף מהאחים לומר שהם רועי צאן וזה יעורר את סלידת המצריים ויבודד את ישראל מהמצרי,  וכדברי הרש"ר הירש-

'בדרך כלל, סלידת האומות מפני היהודים, הן הן אמצעי הקיום הראשון במעלה של השבט הזה שנועד לעבור את הימים בדרך ההתבודדות. כל עוד לא האיר השחר המוסרי על האומות, הרי המחיצות שהאומות הקימו על ישראל, שמרו עליו מפני כל הידבקות בשחיתות האנשים שבקרבם יתהלך מאות בשנים. משום כך הוא מבליט מיד את הצד שיעורר את סלידת המצרים, מתוך כוונה ברורה, שעל - ידי - כך יוקצה להם מחוז מיוחד למגוריהם'(רש"ר הירש בראשית מו) 

פעולה נוספת של יעקב  בפרשתנו היא שליחת   יהודה 'להורות לפניו' להתקין לו בית תלמוד מתוך הבנה שרק בית מדרש פעיל ורק קשר לתורה ישמור על זרעו כעם ייחודי וימנע את ההתערות בגויים.

הדבר השלישי שעושה יעקב  הוא להשביע  את יוסף שיקבור אותו בא"י חז"ל נתנו פירושים שונים לרצון של יעקב להיקבר דווקא בא"י( עיין רש"י עפ"י חז"ל), אך אולי ניתן להציע הצעה נוספת( עפ"י הסיפור בתחילת המאמר)  אכן יעקב רואה את זרעו מתחיל קצת להתערבב עם המצרים, רואה יעקב את כוח הגלות מתחיל כבר לחלחל בליבם של נכדיו וניניו, כדברי הכלי יקר בסוף פרשתנו-

'וישב ישראל בארץ גושן  יֵּאָחֲז֣וּ בָ֔הּ וַיִּפְר֥וּ וַיִּרְבּ֖וּ מְאֹֽד: וגו'. כל פסוק זה באשמת בני ישראל הוא מדבר כי הקב"ה גזר עליהם כי גר יהיה זרעך, והמה ביקשו להיות תושבים במקום שנגזר עליהם גרות , הפסוק מאשימם על ישיבה זו שביקשו אחוזה בארץ לא להם, ולא כך אמרו אל פרעה לגור בארץ באנו, מלמד שמתחילה לא ירדו להשתקע שמה אלא לגור כמדייר בי דיירא ועכשיו חזרו מדבריהם, וכל כך נשתקעו שמה עד שלא רצו לצאת ממצרים עד שהוצרך הקב"ה להוציאם משם ביד חזקה( כלי יקר מז כז)

יעקב יודע שכאשר ייקבר בא"י יגיעו כל זרעו  לקבורה, בניו בני בניו ניניו, ובדרך יעברו בתחנות שעברו בהם האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב, וכאשר יספרו להם על כל מקום ומקום  מה ארע לכל אב ומה פעל שם זה יחזק את הקשר שלהם לאבות יחזק את הזהות היהודית את הקשר שלהם לארץ ישראל.  -  את זאת   מבקש יעקב להשיג באמצעות מסע ארוך זה למערת המכפלה.

בסופו של דבר רבים מעמ"י לא רצו לצאת ממצרים שקעו בטומאת מצרים וגילוליה, אבל 'וחמושים עלו בני ישראל' נשארה קבוצה נאמנה ששמרה על הזהות היהודית שלא שינו שמם לשונם ומלבושם וייתכן שזה בזכות הפעולות של יעקב ויוסף שנטעו נטיעות על מנת לשמור על ייחודיותו של העם גם בגלות הקשה.

יהי רצון שתמיד רוח יעקב סבא תאיר בקרב כל אחד ואחד מבניו.