השבוע אנחנו פותחים את ספר שמות, והיינו מצפים ששמו  של הספר יורה על מהות הספר  וכאן יש מקום לשאול מה הקשר בין השם 'שמות' לתוכן של הספר ואכן ספר זה נקרא בפי הרמב"ן 'ספר הגלות והגאולה ' אך האם יש משמעות גם לשם הפשוט והשגור בפי כל  'ספר שמות'?

שאלה נוספת שעולה למקרא הפרשה היא סביב שמו של משה רבינו , בת פרעה מוציאה אותו מהמים  וקוראת לו 'משה' כי 'מן המים משיתיהו'

הפרשנים דנו ביחס בין שמו של משה במצרית לשם משה שהוא עברי   האבן עזרא כותב ששמו נקרא מוניוס והשם משה הוא התרגום העברי לשם זה ,  הנצי"ב  כותב  שמשה זה פירוש של המילה 'הילד' ועל כן  הבן של המלך נקרא הילד.

אך לכל הפירושים  יש לשאול מדוע לא נקרא שמו 'משוי'? שהרי משה נמשה מהמים ע"י בת פרעה אז יותר נכון  היה לקרותו משוי ומדוע נקרא שמו  משה?

בהמשך הפרשה  פרעה קורא למילדות עבריות ומצווה אותן להמית  את ילדי ישראל-( א,טו-טז)

'ויאמר מלך מצרים למילדת העברית אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה:

 ויאמר בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים אם בן הוא והמתן אתו ואם בת הוא וחיה:'

אם נשים לב לפסוקים יש כאן פעמיים את המילה 'ויאמר' מבלי שהמיילדות השיבו לפרעה בין אמירה לאמירה, ועוד נראה שלכאורה אין שום אמירה מצד  פרעה בפסוק הראשון וכל הצווי הוא לאחר ה'ויאמר' השני?

יסוד הדברים נעוץ במילה 'שם' בעברית, בעוד שבשאר השפות המילה שם מציינת רק את שם הדבר name))  הרי שבלשון הקודש  משמעותה  היא גם  מטרה ותכלית( לשם מה אתה הולך) שכן  השם של האדם  זהו מהותו ייעודו ותפקידו. וכבר מובא בחז"ל שהיו דורשים שמות של בני אדם ועומדים על מהותם לפי השם שלהם.

 'ויעבדו מצרים את בני ישראל בפרך'  מהו אותו פרך שהמצריים היו מעבידים את ישראל?  כותב  הכתב והקבלה  פירוש נפלא, המילה פרך  משמעותה  הפסק עבודה, כל אדם רוצה לראות תכלית בעמלו לפיכך היו המצרים נותנים ליהודי להתחיל לעבוד ולבנות ואחר זמן עוד בטרם השלים את המלאכה היה מעבירים  אותו לעבודה אחרת, הצורה לפרוך את האישיות של האדם זה לגרום לו לאבד את המטרה את המשמעות. ואת השם שלו וכך הוא כותב-

'שם פרך הונח  על עשיית הפסק והשבתה לדבר אחד כדי להתחיל דבר שני  וטעמו כאן להפסיקו מאותה מלאכה שהוא עוסק בה כדי להתחיל מלאכה אחרת, שהוא מעבודות הקשות, שאין אדם יכול לסבול שיהיה מופסק תמיד ממלאכה שעוסק בה ולא השלימה עדיין כדי לעסוק שוב במלאכה אחרת, והוא לעבד יותר ענוי נפש ממה שיעבוד עבודה כבדה, כי עבודה כבדה מחליש רק את הגוף, והפסקה ממלאכה למלאכה מחליש גם את הנפש, וזהו ענין אמרו את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך, והיינו ששתים רעות עשו עמהם, כי זה שמררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ולבנים היה מצורף לו שאר עבודתם, כי אעפ"י שלא היו כבדות הנה היו בפרך, והיינו שתי רעות, עבודה קשה ועבודת פרך ששייך גם בעבודות קלות;  ומזה הענין של פרך המורה על הפסקות דבר בשביל דבר אחר, נבנה שם פרכת, להוראת הוילון המפסיק רשות אחד כדי שיתחיל רשות אחר'

אולי לזה התורה רומזת כאשר היא כותבת על נישואי עמרם ויוכבד בצורה סתמית ללא שמות  'וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי: ותהר האשה ותלד בן ותרא אתו כי טוב הוא ותצפנהו שלשה ירחים' כידוע עמרם גדול הדור היה ומדוע התורה לא מציינת את שמו-  אלא שייתכן שהתורה רוצה לרמוז לאווירה הכללית  שהמצריים ניסו ליצור של חוסר שם של איבוד משמעות. ולכן עמרם ויוכבד  לא מצויינים בשמם.

ייתכן שזה משמעות של שם החומש  'שמות' - כל סיפור הגאולה תלוי ב'שם'  כל עוד  ישראל  זכרו את שמם הם יכלו להיגאל 'וחמושים עלו בני ישראל' אמרו חז"ל שהמעט שנגאלו הם אלו 'שלא שינו שמם'  והכוונה לא רק לשינוי של השם אלא אלו שלא שכחו את המטרה את הייעוד ששמרו על הציביון והזהות היהודית. ופעמים רבות  זה מתבטא בשמירה על השם היהודי כפשוטו.

 לאחר שיוסף פתר את חלומותיו פרעה  קרא לו בשם 'צפנת פענח' אבל מיד לאחר מכן הפסוק אומר 'ויצא יוסף על ארץ מצרים'  וכתב על זה הפרדס יוסף-

'יש לפרש על פי מה שאמרו חז"ל, ישראל נגאלו בזכות שלא שינו שמם, כי השם גורם , ורואים כשיתחילו לשנות בשמות הגויים אז הכל מותר להם, ופרעה הבין זאת והחליף שם יוסף בשם מצרי, וחשב שעי"כ ישנה מנהגיו ותורותיו הנה לאחר שסיפר הכתוב על קריאת שמו של יוסף על ידי פרעה, חתם הכתוב: 'ויצא יוסף על ארץ מצרים'  מה עניין 'ויצא יוסף על ארץ מצרים' לקריאת שמו צפנת פענח? "אבל יוסף ג"כ הבין זאת, והתוודע לכל בשמו העברי, ובזה סיכל עצת פרעה, וזהו שאמר ויצא יוסף - בשמו העברי".

פרעה רוצה להשפיע על אישיות יוסף על פי שינוי שמו סבור כי יטמיע בו את התרבות המצרית אבל יוסף היה עברי שמר על שמו ועל מהותו.

כעת נוכל לחזור לשיח בין פרעה למיילדות מסביר רבי  צבי אלימלך מרמינוב שפרעה בפעם הראשונה קרא למיילדות העבריות ושינה את שמן לשמות של מצריות כי ידע שלא יוכל להשפיע עליהן כל עוד הן ישמרו על שמות עבריים-

'שיודע היה פרעה כי כל זמן שהמיילדות יהיו נקראות בשמותיהן העבריים יוכבד ומרים, לא יוכל לבוא אליהן בהצעה אכזרית של המתת ילדי ישראל, לפיכך ציוה עליהן תחילה לשנות את שמותיהן לשפרה ופועה, סבור היה לכשיהיו נקראות בשמות מצריים ישפיע הדבר על הלך רוחן, וישנה את מהותן ואופיין עד אשר תהיינה מסוגלות לרצוח את ילדי ישראל, רק אז נתן להן את הצו השני: "אם בן הוא והמיתן אותו", כי כל עצמו של האדם הוא שמו, טמיעת השם משפיעה מאוד על טמיעה פנימית של הרוח והאופי'

וכך נוכל להסביר את שמו של משה ייתכן שבשמו נרמז לו תפקידו  המילה שאדם שומע הכי הרבה בחייו זה שמו ומשה יש לו תפקיד המהות שלו זה למשות אחרים אתה לא תהיה משוי אתה תמשה אחרים זהו תפקידך ולכן נבחר דווקא שם זה המציין אקטיביות.

וכך כתוב החזקוני-  'משה משוי אין כתיב כאן אלא משה לומר כשם שמשיתיהו כן יהיה הוא מושה אחרים פי' יהיה מושה ישראל ממצרים'

וייתכן שזו כוונת חז"ל במה שאמרו ששואלים לאדם ביום פטירתו לשמו ואבוי לאדם שישכח את שמו וכוונתם  ששואלים את האדם האם מילא את ייעודו את מטרתו שלשמה בא לעולם.

יהי רצון שתמיד נזכור את השם שלנו ונפעל כדי לממש אותו בחיינו!.