טעמים רבים נאמרו לשמחה ביום ל"ג בעומר אשר כבר מוזכרת בראשונים.

"מנהג בצרפת ופרובינצה לכנוס אשה מל"ג בעומר ואילך"[1].

והטעם לכך ניתן למצוא בדברי המהרי"ל, המאריך לחשב כי למרות האמור בגמרא אודות הסתלקותם של תלמידי רבי עקיבא בין פסח לעצרת – הרי ביום זה פסקה המגפה. ה"חת"ם סופר" הביא טעם נוסף לשבח:

"ולפי דאיתא במדרש שמיום שכלה החררה שהוציאו ממצרים הלכו ג' ימים בלא לחם. ואחר כך ירד המן, א"כ היה הורדת המן ביום ל"ג בעומר וראוי לעשות לזה זכר טוב"[2].

אך במגילות בר כוכבא מובא שביום השמונה-עשר באייר הוא יום השלושים ושלושה לספירת העומר, היה יום נצחון גדול לצבאו של בר-כוכבא, ומאז קבעו אותו שנה בשנה לזכר נצחון זה. אכן, העיון בדמותו של בר-כוכבא מעורר הוא תמיהות רבות, שכן מצינו בתלמוד:

"תני ר' שמעון בן יוחי: עקיבה רבי היה דורש 'דרך כוכב מיעקב' – דרך כוזבא מיעקב, רבי עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר דין הוא מלכא משיחא, אמר ליה רבי יוחנן בן תורתא: עקיבה יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבא"[3].

מבואר אפוא בירושלמי שחלוקים היו רבי עקיבא וחביריו בדמותו של בר כוכבא. בעוד שרבי עקיבא ראה בו כדמות משיח, חלק עליו רבי יוחנן בן תורתא שאין זה משיח בן דוד.

והנה הרמב"ם בדברו על מלך המשיח הזכיר הוא את דמותו של בר כוכבא:

"ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם, או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו, אין הדבר כך, שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה. והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעוונות. כיון שנהרג נודע להם שאינו, ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת..."[4].

הרי כתב הרמב"ם שרבי עקיבא וכל חכמי דורו דימו אותו למלך המשיח. ומפליא הדבר, שהרמב"ם לא הזכיר את אשר למדנו בתלמוד הירושלמי, שחלוקים היו חכמי ישראל על רבי עקיבא.

אך יתרה מזאת ההתבוננות במעשיו ובהתנהגותו של בר-כוכבא מעוררת תמיהה, היאך דימה אותו רבי עקיבא כמלך המשיח?

התלמוד הירושלמי מספר על מבחן הכניסה שעשה לחייליו, הוא ציווה אותם לקטוע את אצבעם בשיניהם כדי להוכיח את אומץ לבם, ואכן חכמים מיחו בו ואמרו לו:

"שלחו חכמים ואמרו לו עד אימתי אתה עושה את ישראל בעלי מומין? אמר להן וכי היאך אפשר לבודקן? אמרו לו כל מי שאינו רוכב על סוסו ועוקר ארז מן לבנון לא יהיה נכתב באסרטיא שלך".[5]

והשאלה זועקת מאליה, דמות כזאת שעושה את ישראל בעלי מומין על מזבח הכניסה לצבאו, לזה יקרא מלך המשיח?

גם תפילה הייתה לו לבר-כוכבא טרם יציאתו לקרב: "רבוניה דעלמא לא תסעוד ולא תכסוף". פונה הוא להקב"ה אל תעזור ואל תחליש, והאם דמות כזאת ראה ר"ע כמלך המשיח אשר תפקידו: "לתקן את העולם כולו לעבוד את ה'".[6]

לא זו בלבד, אלא התלמוד הירושלמי מספר שכאשר חשד בר כוכבא בדודו, ר' אליעזר המודעי, שמשתף הוא פעולה עם הרומאים בעט בו והרגו.

"יהב ליה חד בעוט וקטליה, מיד יצאת בת קול ואמרה ייהוי רעי האליל עזבי הצאן חרב על זרועו ועל עין ימינו. זרועו יבוש תיבש ועין ימינו כהה תכהה, הרגת את רבי אליעזר המודעי, זרועו של כל ישראל ועין ימינם. לפיכך זרועו של אותו האיש יבש תיבש"[7].

והשאלה זועקת היא עד שמיא, האם לאדם עם תכונות כאלו יאה להיות מלכא-משיחא? האם על אדם כזה קורא רבי עקיבא את המקרא: "דרך כוכב מיעקב"?
משיח בן יוסף ומשיח בן דוד

הלום ראיתי בספרו של מהר"י אברבנאל "ישועות משיחו" שהקשה היאך חשבו ר"ע וחביריו על בר-כוכבא שהוא מלך המשיח והרי לפי דברי הנביאים היה זה קודם זמנו?

"וזה דבר מתמיה מאד שזה היה בביתר קודם תשלום הפ"ה יובלים בתוך זמן הנמנעות, ואיך א"כ חשבו חכמי ישראל שהיה בן כוזיבא מלך המשיח? ורבי עקיבא יועץ וחכם חרשים ונבון לחש, איך טעה בזה שהיה נושא כליו? ואיך חשב בזמן המנעות ביאת המשיח שהוא היה זמן בואו?... והשנית היא שרבי עקיבא לא חשב שיהיה בן כוזיבא מלך בישראל ורועה נאמן ירעה אותם כמו שיעדו מלך הנביאים על מלך המשיח, כי הנה בן כוזיבא לא נתעסק כלל בביתר בדבר המשפט שהוא דבר מיוחד במלך המשיח... ויודע היה ר"ע שמלך המשיח יהיה מזרע דוד, ובן כוזיבא לא היה כן כפי האמת – אבל היתה מחשבתו של ר"ע שהיה בן כוזיבא מפצוׁ של הקב"ה ושעשהו לנקום נקמת עמו ודם עבדיו מאויביהם... ולפי שהיה מקובל באומה. שקודם משיח בן דוד יבא משיח בן יוסף, לא לעשות משפט וצדקה כי אם בלבד ללחום מלחמות ה', ונקם ישיב לצריו... לכן כשראה רבי עקיבא הניסים והגבורות אשר עשה בן כוזיבא בכל ארצות הרומיים, חשב בלבו שהוא היה שליח ההשגחה משיח אלהי יעקב לענין מלחמות ונקמת האויבים בלבד"[8].

ביאר האברבנאל כי ר"ע ראה בבר כוכבא דמותו של משיח בן יוסף, האחראי ללחום את מלחמות ישראל. הוא אשר יסיר מעליהם את שעבוד המלכות כדי שיהיו פנויים לקבל עליהם עול מלכותו של משיח בן דוד. והוא אשר יצוק את התוכן הרוחני לעם. הוא אשר יכוף את ישראל לילך בדרך התורה. ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה'. הן לשם כך יש כפל משיחים משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, כפי שפורשו הדברים ע"פ הגר"א:

"על פי רבינו הגר"א כל עבודת קבוץ הגליות, בנין ירושלים והרחבת ישוב ארץ ישראל להחזרת השכינה, כל עיקר העבודה וכל פרטיה ופרטי פרטיה נאחזים ביעודו ובתפקידו של משיחא דאתחלתא משיח הראשון, משיח בן יוסף. שהוא הכח הנסי המסייע לכל פעולה הנעשית באתערותא דלתתא על דרך הטבע, כי משיח בן יוסף מארץ, ומשיח בן דוד משמים."[9]

רבי עקיבא ראה בבר כוכבא את הדמות אשר תחל בתהליך הגאולה, ומשום כך קרא עליו: "דרך כוכב מיעקב". פירושו תחילת זריחת האור, תחילת ההתנוצצות, עד אשר תהליך זה יאיר את העולם כולו ע"י משיח בן דוד.

משום כך הרמב"ם לא הביא את דעת רבי יוחנן בן תורתא, שכן סבר הוא שלא הייתה מחלוקת כלל בין חכמי ישראל, אלא שרבי יוחנן אמר: "יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא בא", שאי אפשר לייחס לו היות משיח בן דוד, אבל גם הוא הסכים שיכול הוא להיות משיח בן יוסף.
"כולם מתו מפסח ועד עצרת"

"שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת ועד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם, ... תנא: כולם מתו מפסח ועד עצרת. אמר רב חמא בר אבא, ואיתימא ר' חייא בר אבין כולם מתו מיתה רעה, מאי היא? א"ר נחמן אסכרה"[10].

אם חז"ל ציינו לנו את עיתוי האסון "מפסח ועד עצרת" אין זאת אלא ללמדנו בינה על סיבת האסון. שאילולא כן לא היו חז"ל מציינים פרטים מיותרים. גם פירוט המחלה שבעטיה - מתו "אסכרה", בא להורות לנו הוראה, שאם לא כן מה ראו חז"ל לציין את פרטי המחלה?

אכן לדברינו מבוארים הדברים. רבי עקיבא ראה בבר כוכבא את דמותו של משיח בן יוסף, אשר ילחם את מלחמות ישראל. הוא אשר ישיג להם את העצמאות המדינית, הכלכלית והחומרית. ואילו רבי עקיבא ובית מדרשו, הם שיצקו את חיי הרוח את עולם התורה לתוך מלכות זו. וכאשר לא נמצאו ראוים למשימתם "מפני שלא נהגו כבוד זה לזה", מתו דווקא מפסח ועד עצרת הוא הזמן המסוגל לצקת את התוכן הרוחני אל תוך העצמאות המדינית "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה".[11] הוא הזמן שצריך לחבר בין השניים. ומשלא יכלו להשלים את משימתם, מתו דווקא בתקופה זו.

"כולם מתו מיתה רעה: מאי היא? א"ר נחמן: אסכרה". אסכרה היא המיתה אשר נוצרת בגרון – "דלקת הגרון"[12] – הוא המקום המחבר בין השכל לגוף. והם – תלמידי רבי עקיבא שהיו אמורים לחבר בין עולם הרוח לעולם המעשה, הם אשר היו צריכים לתת נשמה פנימית במעשיו של בר-כוכבא. ומשלא היו ראויים למשימה זו, מתו דווקא בזמן המסוגל לחבר - "בין פסח לעצרת" ובמקום המסוגל לחבר - באסכרה.

אך חטא זה יתוקן, והגאולה לא תכונן עד אשר יחוברו עולם החומר ועולם הרוח. עד אשר יתלכדו משיח בן יוסף ומשיח בן דוד וכפי שיבואר.
"ושמתי כדכד שמשתיך"

"עניה סערה לא נחמה, הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים. ושמתי כדכד שמשתיך ושעריך לאבני אקדח, וכל גבולך לאבני חפץ, וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך"[13].

המילה "כדכד" היא מילה המופיעה פעם אחת בתנ"ך, ועל ביאורה נחלקו בגמרא בפירושה:

"ושמתי כדכד שמשותיך – א"ר שמואל בר נחמני: פליגי תרי מלאכי ברקיעא, גבריאל ומיכאל, ואמרי לה תרי אמוראי במערבא, ומאן אינון? יהודה וחזקיה בני רבי חייא. חד אמר שוהם, וחד אמר ישפה, אמר להו הקב"ה: להו כדין וכדין."[14]

מחלוקת גדולה בשמי שמיא בין מלאכים, או בין ראשונים כמלאכים, היאך תבנה ירושלים אם מאבן השוהם, אם מאבן הישפה. ויש הכרעה במחלוקת זו: "אמר להו הקב"ה להוי כדין וכדין". כדברי זה וכדברי זה והיינו נוטריקון של "כדכד".

ומה ביקשו חז"ל ללמדנו אם ירושלים תבנה משהם או מישפה? ובאו על כך דברי המהרש"א בביאורו לאגדות. כי שוהם היא אבנו של יוסף. יוסף הוא המסמל את הכוח החומרי בכנסת ישראל. מאז מקדם יוסף "הוא המשביר לכל עם הארץ" – ועד משיח בן יוסף שתפקידו כפי שנתבאר לדאוג לצרכים החומריים של האומה. ויש כאלה שרוצים לבנות כך את ירושלים בשיטת יוסף – באבן השוהם. "ואית דאמרי ישפה" – ישפה היא אבנו של בנימין, עליו נאמר: "ידיד ה' ישכן לבטח עליו" – ושם בחלקו נבנה בית המקדש. ויש הסבורים שכך צריכה להבנות ירושלים בבנינה הרוחני.

"ופליגי בה... אם שוהם או ישפה והם ב' אבנים אחרונים שהם בחושן בטור הרביעי. ע"ש אור בגאולה הרביעית שלעתיד, שהיא גאולה הרביעית. ובשוהם היה מפותח שם יוסף, ובישפה - בנימין, ע"פ כונה זו דבגאולה הרביעית, יהיה תחילה אור ישראל ע"י משיח בן יוסף, ואורו של ירושלים שהוא בחלקו של בנימין, וזה פירושו ליהוי כדין וכדין ע"פ שתי הכוונות שאמרנו וק"ל".[15]

במאבק זה יש הכרעה ע"י הקב"ה "ליהוי כדין וכדין" רק בצירוף השניים יוסף ובנימין בצירוף של השוהם והישפה. בחשיבות המסגרת החומרית, כאמצעי ליצוק בה את התוכן הרוחני, רק באופן כזה תוכל ירושלים להבנות "ושמתי כדכד שמשתיך".

זהו היה חזונו של רבי עקיבא שראה בבר כוכבא את דמותו של משיח בן יוסף אשר יצור את המסגרות הלאומיות הוא יציב את אבן השוהם, ואילו ר' עקיבא ותלמידיו הם אשר יכניסו את חיי הרוח למסגרות אלו, הם אשר יציבו את אבן הישפה.

ועתה מצפים אנו לחזונו של יחזקאל:

"הנה אני לקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים ושבטי ישראל חבריו ונתתי אותם עליו את עץ יהודה ועשיתם לעץ אחד והיו אחד בידי"[16].





1. ספר המנהיג דף צ"א.

2. שו"ת חת"ס יו"ד סי' רל"ג.

3. ירושלמי תענית פרק ד', ה"ה.

4. רמב"ם הלכ' מלכים פרק י"א הלכה ג', וראה שם בהשגות הראב"ד ובכס"מ וברדב"ז שם, וראה עוד ברמב"ם פ"ה מהלכ' מלכים הלכה ג'.

5. ירושלמי תענית פרק ד', ה"ה.

6. רמב"ם הלכ' מלכים פרק י"א הלכה ד.

7. ירושלמי שם.

8. "ישועות משיחו" ח"א, פרק ד' (מהדורת "מאורי ספרד", עמ' ע"ו) ותירץ שם בתירוץ הראשון שרבי עקיבא סבר בראותו הצלחת בר כוכבא שהקב"ה מיהר את הקץ.

9. "קול התור" פרק א', ב. על משיח בן יוסף ראה עוד בספר "אמונות ודעות" לרס"ג במאמר הגאולה. וראה ב"בן-יהוידע" על סנהדרין דף צח, ע"ב.

10. יבמות דף סב, ע"ב.

11. שמות פרק ג', יב.

12. רש"י ברכות דף מ, ע"א ד"ה אסכרה, וראה קהלת רבה פרשה ט, שמיתת המרגלים הייתה באסכרה, ותואמים הדברים עם הסברנו.

13. ישעיה פרק נ"ד, יב.

14. בבא בתרא דף עה, ע"א.

15. מהרש"א חדושי אגדות שם.

16. יחזקאל פרק ל"ז, יט, ובתרגום יונתן: "ית שבטא דיוסף דהוא שבטא דאפרים את עץ יהודה ית שבטא דיהודה, ועשיתים לעץ אחד לעמא חדא".