אנו חותמים השבת את חומש שמות, הנקרא בפי הרמב''ן "ספר הגלות והגאולה ממנו". נהוג לדייק בדברי הרמב''ן שהגאולה השלמה של ישראל איננה מסתיימת ביציאת מצרים או בקריעת ים סוף ואפילו לא במעמד הר סיני אלא רק כאשר שורה השכינה במעשי ידיהם בעת הקמת המשכן. רק כאשר "כבוד ה' מלא את המשכן" אזי ישראל נקראים גאולים.

במשכן ובכליו פרטים רבים ורעיונות נשגבים שעמדו עליהם המפרשים כבר בפרשיות הקודמות ומצאו יסודות גדולים הן בעבודת השם הפרטית של כל אחד, והן ביחס לתורה ולמצוות. בשורות אלו ברצוננו לעמוד על עניין מהותי שיש לו קשר למצב החירום העולמי שאנו שרויים בתוכו, ושמא יש בו מסר להתנהלותנו הלאומית בעת הזו.

כדי לחבר ולהדק היטב את קרשי המשכן היה צורך בקרש שנקרא "הבריח התיכון", שעבר בתוך הקרשים מהקצה האחד עד לקצה השני כפי שכתוב: (פר' ויקהל לו, לג) "ויעש את הבריח התיכון לברוח בתוך הקרשים מו הקצה אל הקצה". באופן פשוט לפי פשטי המקראות, מדובר בחמישה עשר קרשים (=בריחים), כאשר בכל אחד משלושת צדדי המשכן ישנם חמישה בריחים. (ובצד המזרחי לא היה קיר אלא מסך, כנודע). החלוקה היתה באופן כזה: בכל צד ישנם שני קרשים למעלה ושני קרשים למטה כאשר כל בריח מכסה מחצית מרוחב הקיר ועוד אחד באמצע לאורך כל הקיר. מטרתם הייתה לייצב את המשכן.

דברים אלו מפורשים בפסוקים: (לו, לא - לב) "ויעש בריחי עצי שטים חמישה לקרשי צלע המשכן האחת, וחמישה בריחים לקרשי צלע המשכן השנית וחמישה בריחים לקרשי המשכן לירכתיים ימה".

אולם, באופן מפתיע, אומרים חז''ל שהבריח התיכון (האמצעי) "בנס היה עומד" (שבת צח ע''ב).

מהו הנס? מפרש''י: "שאחר שהקרשים כולן נתונין באדנים לצפון למערב ולדרום, היה נותנו, ומבריח לשלשת הרוחות, ואין לך אומן יכול לעשות כן ובנס היה נכפף מאליו". הבריח האמצעי התקפל בתוך הקרשים כל אימת שהיה צריך לעבור לקיר הבא. זהו נס על טבעי, קרש לא יכול להתגמש בלי להישבר. מדובר בקרש אחד ארוך שפשוט התקפל וחבק את כל שלושת הצדדים משל היה חבל.

כך גם מובא בתרגום יונתן (בפרשת תרומה כו, כח) " נגרא מציעאה אורכיה שבעין אמין ופרישן מתעבדן ביה, כד הוו מוקמין משכנא הוה מתגלגל כעכנא חזור חזור מלגיו ללוחי משכנא וכד הוה מתפרק הוה פשיט כחוטרא". ובתרגום ללשון הקדש: "בריח אמצעי אורכו שִׁבעים אמות ונִפלאות נעשׂו בו שכאשר היו מקימים את המִשׁכן היה מִתגלגל כמו נחש סביב סביב מִתוך ללוחי המִשׁכן וכאשר היה מִתפרק היה מִתפשׁט כמו מקל". (כתר יונתן)

יש לשאול, ידוע מאמר חז''ל בזוהר שלא עושה הקב''ה נס לחינם, אם כך, מה עניינו של נס זה ומה הוא בא ללמדנו? נראה שחז''ל באים ללמד אותנו שיציבות המשכן בישראל יכולה להתקיים רק כאשר יש גורם אחד פנימי שמאחד וחובק את הכל!

המשכן רומז לעבודת השם של כלל ישראל, מבחינה חיצונית יש אביזרים וצבעים שונים וזה בסדר גמור, אבל יכולתנו להיות עם אחד יציב ומתקיים תלוי באחדות הפנימית שלנו.

בימים אלו של עת צרה ליעקב, נדגיש את המאחד ולא את המפריד, נלמד זכות על אחרים ולא נשמע בגנותם, ונתפלל לה' שכשם שהושיענו מצרות רבות אחרות כן יושיענו ויסיר המגפה מעלינו ומעל כל עמו ישראל ומכל העולם כולו.