פרשת דברים נקראת תמיד בתקופת סיום השנה בישיבות ובכוללים, עם היציאה לבין הזמנים. תקופה זו של השנה מביאה איתה התלבטויות רבות ליחידים ולמשפחות בנוגע להמשך דרכם.

רבים מסיימים סך שנים נכבד בישיבה או בכולל ותוהים לגבי עתידם ועתיד משפחתם, כאשר השאלה המנסרת בחלל האוויר היא: האם עליי להמשיך לשבת באוהלה של תורה או שמא הגיע הזמן לפרוס כנפיים לתחנה הבאה בחיים, ולהפיץ את התורה בעם ישראל?

דומה כי בפירושו של הכלי היקר בפרשתנו ניתן לקבל הדרכה לגבי שאלה כבדת משקל זו.

את צמד הפסוקים (א, ו -ז): "ה' א- להינו דבר אלינו בחרב לאמר רב לכם שבת בהר הזה. פנו וסעו לכם ובאו הר האמורי ואל כל שכניו וכו', קורא ה"כלי יקר" בשתי קריאות שונות לחלוטין, המבטאות הדרכות מנוגדות וזו לשונו שם (בדילוג):  

"זו תוכחה ראשונה על שהאנשים שנאו את הארץ ונתישבו בהר זה ישיבה של קבע ולא פנו פניהם אל הארץ מקום מיוחד לקיום המצוות. ורב לכם הוא מלשון רב לכם בני לוי, כלומר המעט הוא המרד והמעל הזה? כי רב הוא באמת לכם ענין שבת ישיבה של קבע בהר הזה, פנו! הסבו פניכם אל הארץ וסעו לכם... כי אני אמרתי פנו וסעו שכשתלכו מן הר חורב מקום שלמדתם עליו תורה תפנו פניכם אל הארץ מקום שמירת התורה כי לא המדרש עיקר אלא המעשה. ואתם בלכתכם מחורב רוח אחרת היתה עמכם ליסע ממקום מיוחד לתלמוד תורה ואל מקום שמירת המצוות לא פניתם פניכם ובמרדכם אתם עומדים..."

אנו שומעים כאן בדברי הכל"י תוכחה חריפה כנגד אלה שנאחזים בהר סיני ובמדבר ולא כוספים אל הארץ, מקום העשייה והקיום. יש כאן הדרכה לצאת אל השטח, לרומם את העם ולהתיישב בכל חלקי הארץ כדי לממש את התורה בחיי המעשה כדבעי ומי שנשאר בהר ולא חפץ בהשתלבות בחיי המעשה הרי זה עומד במרדו.

והנה, תוך כדי דיבור אנו קוראים פירוש הפוך לחלוטין! אלה המשך דברי הכל"י שם:

"ויש אומרים שהאשימם על שברחו מן הר חורב כתינוק הבורח מבית הספר, ועל זה אמר רב לכם כי הימים אשר ישבתם בהר לא היו בעיניכם כימים אחדים באהבתם אותם אלא כימים רבים של צער וזהו רב לכם שהיה רב והרבה לכם שבת בהר הזה לכם ולא לי. ונראה ליישב בזה מה שאמר באתם עד הר האמורי אשר ה' אלהינו נותן לנו (פסוק כ), מדקאמר לנו היה לו לומר באנו עד הר האמורי, אלא כך אמר אתם באתם עד הר האמורי ולא אני כי אתם הסעתם דעתכם ומחשבותיכם מכל וכל מן הר חורב, אבל אני תמיד מחשבתי משוטטת שמה כאילו עדיין אני שמה כי המעמד הנכבד ההוא לנגד עיני הוא תמיד".

בחלק הזה מטיח משה ביקורת קשה על עמ"י, רב לכם שבת בהר הזה?! איך יתכן שאתם מרגישים תחושת רוויה ומיצוי והסעתם דעתכם מהר סיני? אילו היה העניין תלוי בי, אומר משה, הייתי נשאר על הר סיני וממשיך לקבל תורה כל ימיי, ואתם בורחים מבית הספר אל הארץ, אל העשייה והמימוש...

שתי קריאות שונות בפסוק. האחת: רב לכם שבת בהר הזה! מספיק, פנו וסעו לכם!

השניה: האמנם, רב לכם שבת בהר הזה?! מאכזב. אם כן אפוא, זאת עשו, פנו וסעו לכם ובאו אל הארץ...

הקורא הנבוך שואל את עצמו מה הקריאה הנכונה והאמיתית? התשובה פשוטה: שתי הקריאות נכונות ואמיתיות ללא ספק, אך השינוי הגדול תלוי בשומע. מי שצריך לשמוע את הקריאה האחת ובשיקול דעת לא נכון האזין לקריאה השנייה עלול להתאכזב ולחוש תחושת החמצה וכן להיפך, כמובן.

על כל אחד ואחד לבחון היטב האם הוא שומע את הקריאה המיועדת לו לפי מצבו, ופועל על פי ההדרכה המתאימה לו. נתפלל שיזכה כל אחד ואחד לשמוע את הקריאה המתאימה לנפשו ויתקיימו בנו דברי החכם מכל אדם: (משלי טו, יא): אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין: