"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' וְאֶת חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְטוֹב לָךְ" (דברים י', יב-יג).

פסוקים אלו תמוהים, שהרי משה פותח מה ה' שואל מעמך - כי אם ליראה. אך בזה לא מסתיימת השאלה, שהרי הוא ממשיך לדרוש מהם: ללכת בכל דרכיו, לאהבה אותו, לעבוד את ה' אלוקיך, לשמור את מצוות ה' ואת חוקותיו. בעצם הוא דורש מהם את הכל?

הגמ' (ברכות לג:) שואלת על הפסוק הנ"ל "אטו יראה מלתא זוטרתי היא?" (האם יראה זה דבר קטן?) והגמ' עונה "אִין, לגבי משה מלתא זוטרתי היא" (כן לגבי משה זהו דבר קטן). ולכאורה הרי הציווי כאן הוא לכלל ישראל ולא למשה רבנו ו"יִרְאָה" כלפי כל עם ישראל זה דבר קשה?

במדרש שוחר טוב (תהילים ל"ו) איתא בבקשת דוד המלך "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי" (תהילים כ"ז, ד) אמר הקב"ה לדוד: אתה אמרת אחת שאלתי, ואתה מבקש הרבה? אמר לו: גם אתה אמרת "מה ה' שואל מעמך וכו'" ובקשת הרבה! וצריך להבין - מה הדיון כאן?

כדי להבין את עומק הענין יש להקדים.

אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ:

בפרשת נצבים (דברים כ"ט, ט-י) נאמר: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם"

א. "רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם"  -  מנהיגים

ב. "זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם"  -  תלמידי חכמים

ג. "כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל"     -  כלל ישראל

ד. "טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם"         -  נשים וטף.

ישנן ד' מדרגות בעם ישראל. ולא ניתן לדרוש מכלל ישראל מה שניתן לדרוש מתלמידי חכמים ולכל אחד יש דרישה המיוחדת למעמדו.

ולכן אם נתבונן בפסוקים המופיעים בפרשת עקב ישנם כאן ארבעה ציוויים שונים שאינם מחוברים בניהם ב-ו' החיבור.

"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה'".

זהו הציווי הראשון - הפונה למנהיגים. כי בלי יראת ה' לא ניתן להנהיג את העם. זהו הדבר הבסיסי הנדרש ממנהיג בעם ישראל.

"לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ..."

זהו הציווי השני - הפונה לתלמידי החכמים אשר יכולים להגיע לאהבה ודביקות בעבודת ה'.

"לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה'.."

זהו הציווי השלישי - הפונה לכלל ישראל שכל אחד ואחד מעם ישראל חייב לשמור על תרי"ג המצוות.

"לְטוֹב לָךְ"

הינו הציווי הרביעי - הפונה לנשים וטף אשר הם מקיימות את המצוות שהזמן גרמן. לטובתן, וכן קטנים הפטורים מהמצוות ועושים זאת רק בחינת לטוב לך.

זוהי גם בקשת דוד המלך "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה'". בקשות דוד היו למצבים שונים ובכל מצב ומצב דוד מבקש בקשה אחרת.

"שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי" - במצב של שלום- אלו תלמידי חכמים.

"כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה וגו'" - למי שהוא מהלך בעסקיו.

"בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי" - למי שהולך למלחמה.

זוהי כוונת המדרש שוחר טוב, שגם בקשת דוד המלך וגם בקשת משה היו למצבים שונים וסוגים שונים של אנשים. ולפי"ז נבין את תשובת הגמ' "אטו יראה מלתא זוטרתי היא. אין כלפי משה וכו' - ז"א הציווי על יראה הוא באופן מיוחד על מנהיגי הדור ומשה רבנו כמנהיג הדור זה היה דבר קל בעיניו. על אף שציווי זה בעקרו הוא על מנהיגי הדור, אך המפתח לכל אדם בישראל להגיע לחכמת התורה היא יראת שמים כפי שנאמר "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה'" (תהילים קי"א, י) ומתוך כך יגיע לאהבת ה'.

וכן מופיע בספר הזוהר "פקודא קדמאה- יראת ה', ופקודא תנינא- אהבת ה'" כי בתחילה פותחים ב"סור מרע" ולאחר מכן "ועשה טוב", כי אהבת ה' שבאה לאחר יראת ה' היא המדרגה הגבוהה בעבודת ה'.

(פורסם בחוברת 'מנחת אב', תש"ע)