בפרשתינו התורה מתארת את מעלת ארץ ישראל:

כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה, אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם ... אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן, אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ ... וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ, וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ.

מכאן למדו חז"ל את דין ברכת המזון מן התורה. בברכת המזון ישנם ארבע ברכות שבהן אנו מודים להקב"ה על מזון, הארץ, בניין ירושלים לעתיד לבא, וברכת ההודאה, וכן אנו מזכירים את יציאת מצרים, מתן תורה וברית מילה. עוד, בברכת המזון חייבים בזימון כאשר שלושה אכלו כאחד.

לעומת ברכת המזון, ברכה אחת מעין שלוש היא ברכה קצרה שאנו מברכים על אכילת שבעת המינים שנשתבחה בהן א"י (כולל מיני מזונות ויין): "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ". אנו מזכירים בה את הארץ ואת ירושלים, אין מזכירים את מתן תורה וברית מילה, ואין בה דיני זימון.

מה בעצם הסיבה להבדל ההלכתי ביניהם? כותב השו"ע (סי' כ"ט ס"ג): "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ" מתייחס ללחם בלבד ולא לשאר דברים. מהו הרעיון הטמון בהבדל זה?

כותב הגרי"ד סולוביצ'יק זצ"ל: ישנו הבדל גדול בין יצירת הפרי ליצירת הלחם. ביצירת הפרי - המעורבות של האדם היא מינימלית. הפרי נוצר מעצמו בדרך הטבע, הוא מתפתח מאליו ומבשיל מאליו, התפקיד של האדם רק לקטוף ולאכול את הפרי, הקב"ה מגיש לאדם את הפרי שלם ומוכן.

לעומת הפרי, לחם אינו גדל על העצים, האדם צריך לזרוע לקצור, לדוש, לברור, לטחון, לרקד, ללוש ולאפות וכדברי חז"ל: "כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול: חרש, זרע וקצר ועמר ודש וזרה וברר וטחן והרקיד ולש ואפה ואח"כ אכל" (ברכות נח.). א"כ האדם הוא שותף מלא עם הקב"ה ביצירת הפת.

תפקיד האדם ביצירת הפרי מחד ותפקיד האדם ביצירת הלחם מאידך הם דומים לשני סוגים של התערבות הקב"ה בבריאה. סוג א' - הוא עזרה וסוג שני - הוא ישועה. בישועה האדם אינו פועל שום דבר; הכל בא מאת הקב"ה. כמו שכתוב "תשועת ה' כהרף עין" - דבר זה שמור להקב"ה לבדו. משא"כ עזרה - האדם הוא הפועל והקב"ה מסייע בידו ומצליח את פעולתו - הקב"ה נעשה שותפו של האדם במעשה.

יצירת הפרי היא כעין ישועה. הכל ע"י הקב"ה ללא השתתפות האדם ביצירתו, משא"כ עשיית הפת היא כעזרה. הקב"ה עוזר לאדם בגידול החיטים, אך האדם מצדו עושה את כל הפעולות, לאדם יש סיעתא דשמיא שזה יצליח, אך הוא יוצר את הכל, ה' רק מגיש לו עזרה.

לפי"ז נבין את ההבדל בין ברכת המזון הארוכה ובין ברכת מעין שלוש הקצרה.

ברכת המזון נאמרת על אכילת לחם "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ", משום שאנו מודים להקב"ה על היכולת של האדם להיות שותפו של הקב"ה במעשה בראשית, ועל העזרה הזאת האדם צריך להודות יותר מאשר על יצירת הפרי, שהיא כולה ישועה ובאה מאת הקב"ה. שם הברכה היא יותר קצרה, כי אין השתתפות של האדם ביצירה. דבר דומה אנו מוצאים בהבדל שבין קריעת ים סוף ליציאת מצרים, יציאת מצרים - היתה כולה ע"י הקב"ה "אֲנִי וְלֹא מַלְאָךְ....", משא"כ בקריעת ים סוף - היתה השתתפות של עם ישראל בגאולה: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ". הוא בקש מעם ישראל לקפוץ לים עוד לפני שהוא נבקע. בזה נעשו שותפים להקב"ה בגאולה ולכן זאת הסיבה שבקריעת ים סוף עם ישראל פותח בשירה "אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת ... לֵאמֹר" משא"כ ביציאת מצרים - לא משה ולא בני ישראל שרים שירה, משום שיציאת מצרים היתה ישועה גמורה, הכל ע"י הקב"ה, משא"כ קריעת ים סוף היתה עזרה של הקב"ה אך עם ישראל היה שותף מלא בגאולה.

 לומר לך כי תכלית הבריאה היא השותפות שבין האדם ובין הקב"ה ובזה ההודאה להקב"ה גדולה יותר.

(פורסם במנחת אב)