הפרשה פותחת בפטירתה של שרה אימנו ע"ה ועל המשא ומתן המתיש עם בני חת לטובת השגת חלקת קבר לקבורתה. המשנה באבות (ה, ג) עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ע"ה ועמד בכולם, להודיע כמה חיבתו של אברהם אע"ה.

דא עקא, שהמשנה לא מפרטת מהם עשרה הניסיונות שנתנסה בהם אברהם, וזה פותח כר נרחב לראשונים להציג כל אחד לפי דרכו את עשרת הניסיונות שעמד בהם אברהם ובהצלחה.

רש"י, בפירושו לאבות (ה, ג) אימץ את שיטת פרקי דרבי אליעזר, וכלל בניסיונות גם כאלה שלא נכתבו במפורש במקרא, כמו הבריחה מחרב נמרוד וההיסתתרות בקרקע י"ג שנה וכמובן השלכתו לכבשן האש על אמונתו בה'.

הרמב"ם, (בפיה"מ שם) נקט כלל – הניסיונות "כולם כתובים", לאמר: את עשרת הניסיונות עלינו לחפש בתורה, והוא הולך ומונה אותם ומאשש את דבריו מלשונות הפסוקים.

הצד השווה שבשיטת רש"י והרמב"ם הוא שהניסיון העשירי והקשה מכולם הוא עקידת יצחק.

שונה היא תפיסתו של ר' יונה בפירוש לאבות. הוא מונה את עקידת יצחק כניסיון התשיעי ואת קבורת שרה כניסיון העשירי. ויש להתבונן, פשוט שקבורת שרה הייתה אתגר עבור אברהם, אבל מכאן ולמנות אותה כניסיון גדול יותר מעקידת יצחק? אשתומם כשעה חדא.

בגמ' ב"ב (טז, א) מובאים דברי השטן כלפי הקב"ה: "רבש"ע, שטתי בכל העולם ולא מצאתי כעבדך אברהם שאמרת לו קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה, ובשעה שביקש לקבור שרה – לא מצא מקום לקוברה, ולא הרהר אחר מידותיך".

אכן, יש בקבורת שרה ניסיון לאברהם, שלא להרהר אחר מידותיו של הקב"ה, אולם במה שונה ניסיון זה מניסיון הרעב בארץ, שגם שם האתגר היה לקבל את המצב ולרדת למצרים, מבלי להרהר אחר מידותיו של הקב"ה למרות ההבטחה שאינה עולה בקנה אחד עם המציאות?

סיכומו של דבר, העמדת ניסיון קבורת שרה כפסגת הניסיונות מעל ניסיון העקידה, מעורר תמיהה רבה.

דומה כי התשובה לשאלה זו מצויה בפרקי דרבי אליעזר פרק לב:

כשבא אברהם מהר המוריה חרה אפו של סמא"ל [נ"א: שטן], שראה שלא עלתה בידו תאות לבו לבטל קרבנו של אברהם. מה עשה, הלך ואמר לשרה, אי שרה לא שמעת מה שנעשה בעולם, אמרה לו לאו, אמר לה לקח אישך הזקן לנער ליצחק והקריבו לעולה, והנער בוכה ומילל שלא יכול להנצל. מיד התחילה בוכה ומיללת. בכתה שלש בכיות כנגד שלש תקיעות, שלש יללות כנגד שלש יבבות, ופרחה נשמתה ומתה. בא אברהם אבינו ומצאה שמתה, שנאמר [בראשית כג, ב] ויבא אברהם לספד לשרה ולבכתה. מהיכן בא, מהר המוריה.

הניסיון הגדול לא היה במציאת הקבר לשרה, אלא בעצם פטירתה. פטירת שרה בפתאומיות, יכולה לערער על עקידת יצחק. אברהם, היה יכול להעלות על דעתו שאם לא היה הולך לעקוד את יצחק, שרה הייתה חיה עכשיו!

מחשבה כזו הייתה עלולה להביאו למציאות של חרטה על העקידה! עם כל זאת, אברהם מקבל בלב שלם את המצב ולא מהרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

החיפוש אחר מקום קבורה, המשא והמתן המתיש מול בני חת, והמציאות של "מתו מוטל לפניו" רק מעמיקים את תחושת השבר שנוצר בעקבות פטירת שרה.

נציין את דברי הרמב"ם המפורסמים (הל' תשובה ג, ג): "כל מי שניחם על המצות שעשה ותהה על הזכיות ואמר בלבו ומה הועלתי בעשייתן הלואי לא עשיתי אותן הרי זה איבד את כולן ואין מזכירים לו שום זכות בעולם שנאמר וצדקת הצדיק לא תצילנו ביום רשעו אין זה אלא בתוהה על הראשונות".

גם לאחר שצלח את העקידה במסירות נפש עילאית, עדיין היה יכול השטן לשלול ממנו את כל זכויותיו, באמצעות רגשי חרטה בלב. אעפ"כ ולמרות הכל, אברהם לא התחרט לרגע על מעשה העקידה, אף לאחר שגילה את מחירה הכבד, הסתלקות שרה, וזהו ניסיון גדול יותר אף מפעולת העקידה עצמה.