אחת השאלות החינוכיות הבוערות ביותר, ובפרט בדורנו, נוגעת לשאלת חשיפת החניך להשפעות חיצוניות. ראשית חובתו של האב, המורה או הרב המחנך היא לנסות להכווין את החניך ולהצמיחו להליכה נאמנה בדרך ה', כך שיתקיים בו "אשריך בעולם הזה, וטוב לך לעולם הבא". השאלה הגדולה היא – כיצד נתמודד עם התרבות השלטת ברחוב, אשר פעמים רבות מנוגדת לרוח זו ומעמידה את החניך בפני נסיונות גדולים.

ישנם כאלה המצדדים בדרך של בידול והסתגרות, תוך העמדת חומות על גבי חומות סביב החניך, כדי לנסות למנוע מן החניך כל בדל חשיפה אל המבול המשתולל בחוץ, ההפקרות המוסרית ומגוון הפיתויים.ֲ 

לעומתם, יש המורים באצבע על החסרונות של שיטה זו, המייצרת אדם מצומצם וחסר השכלה וכלי ביצוע במקרה הטוב, ואף נכשלת חינוכית במקרה הפחות טוב, בו החניך מוצא את הפרצה בחומה (או שהפרצה מוצאת את החניך), והוא נופל חלל להשפעות שהוסתרו ממנו. על כן יש המצדדים בחינוך באווירה פתוחה לחלוטין – נאפשר לחניך לראות ולטעום מכל מה שיעלה בדעתו, מתוך "אמון" ביכולתו להתמודד מול כל ההשפעות ובכוחה של האמת לנצחם. אלא שגם דרך זו מתבררת פעמים רבות מדי ככזו הגובה מחיר כואב ביותר, כאשר רבים מאוד מן החניכים לא מוצאים כח לעמוד מול הפיתויים ולחיות חיי משמעות המצריכים בגרות ואיפוק, ונופלים חלל להשפעות החיצוניות במידה רבה יותר או פחות.

בפרשת השבוע שלנו אנו לומדים על המחנך הגדול הראשון, אברהם אבינו, עליו מעיד הקב"ה בפרשתנו: "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט". ננסה אפוא לשאוב השראה והכוונה מדרכו של אבינו הגדול.

בטבורה של פרשת השבוע מופיע פסוק עמום ביותר: "וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב, וַיֵּשֶׁב בֵּין קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר, וַיָּגָר בִּגְרָר"ֲ (בראשית כ, א).ֲ מעבר לשאלה מה ראה אברהם לעקור את מקום מושבו (בה עסקו חז"ל והמפרשים), יש לשים לב לעוד שתי נקודות תמוהות ביותר האומרות דרשני: האחת היא עצם הכפילות שבפסוק – "וישב בין קדש ובין שור, ויגר בגרר" – מדוע מופיע ציון המקום באופן כפול? ואם רוצה התורה לתת זיהוי מלא למקום מדוע לא לומר: "וישב בגרר אשר בין קדש ובין שור"? אך מעבר לכך, הרי 'לשבת' ו-'לגור' אינן מילים נרדפות: "ישיבה" משתמעת כהשתקעות וישיבת קבע, בעוד "לגור" משמעה ישיבת ארעי זמנית.

הרש"ר הירש בביאורו לתורה, מעורר נקודות אלה, ומוצא ביישובן הדרכה חינוכית חשובה. שני הדברים נכונים: אברהם אבינו "ישב" ישיבת קבע במקום חסר כתובת, בשטח שומם "בין קדש ובין שור", ומדי פעם היה עובר לתקופות קצובות ו"גר" בגרר, עיר הפלשתים הגדולה. מה ראה אברהם אבינו לנהוג כן?

מעבר זה ארע סמוך לאחר בשורת ה' לאברהם ושרה כי כעת חיה יזכו לבן, ומתאר את מקום מגוריהם לאורך כל שנות ילדותו של יצחק. .וכך מסביר הרש"ר הירש את מהלכו של אברהם אבינו: "יצחק חייב להתחנך בבדידות, בריחוק מקום מכל השפעה מזיקה. ברם הבידוד המוחלט, המונע מן החניך כל מגע עם חיים אחרים, עם מחשבות ושאיפות אחרות - אף הוא אינו אלא שגיאה חינוכית מסוכנת. צעיר שמעודו לא ראה חיים, השונים מחיי הוריו; מימיו לא למד לכבד את מוסר אביו, בהשוואה עם ערכים זרים ומנוגדים; צעיר כזה וודאי יפול קרבן, עם פגישתו הראשונה, לכל השפעה קלה; כדרך שהמתירא מהאויר ומסתגר בחדר - מובטח לו, שילקה בנזלת עם יציאתו הראשונה לאויר החופש. בן אברהם, העתיד לשאת מורשת אברהם - חייב, מזמן לזמן, להיכנס לעולם הזר לרוח אברהם; יעריך שם את השונה והמנוגד, ויחסן את עצמו להחזיק בהליכות אברהם - בתוך עולם המנוגד להן".

גם בחירת עיר הפלשתים איננה מקרית לדברי הרש"ר הירש: "לשם כך בוחר אברהם בבירת מלך פלשת. דומה, כי בארץ פלשתים לא פשתה השחיתות באותה מידה, שאליה הגיעה בכנען; ולכן לא חלה על פלשת גזירת הכלייה, שנגזרה על האמורי לאחר ששולם עוונו". נראה שניתן לתת לכך חיזוק נוסף על ידי עריכת השוואה בין סיפור שרה בבית פרעה לבין סיפור שרה בבית אבימלך. עם כל קלקולם של הפלשתים ושל אבימלך, הרי שאבימלך בניגוד לפרעה זוכה למסר 'ישיר' מאת ה', זוכה לאישור על "תום לבבו", וגם מגלה חרדה מעצם העוולה המוסרית וה"חטאה הגדולה" שכמעט דבקה בו.

מצאנו כאן אם כן הדרכה ייחודית המנסה למצוא את "שביל הזהב" גם בנושא זה – חשיפה גמורה והעמדת החניך במצב בו "מה יעשה הנער ולא יחטא" – לחלוטין לא! אך מנגד גם לא הסתגרות מוחלטת מפני העולם, אלא מתוך נקודת המוצא במקום הגידול הבטיחותי והנקי לאפשר חשיפה מבוקרת ומושכלת ל"חידקים מוחלשים", על מנת לחזק את המערכת החיסונית הרוחנית, ולאפשר לחניך להתמודד מול השפעות העולם בדרך יעילה.ֲ 

כמובן, עדיין יש צורך בשיקול דעת מרובה באופן הורדת הדברים למעשה ובהתאמתם לחניכים ולחברות השונות, אך את הכיוון הכללי לכך - כבר למדנו מאברהם אבינו.ֲ 

יהי רצון שנזכה, ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי כל עמך בית ישראל, כולנו יודע שמך ולומדי תורתך לשמה.ֲ 

ֲ