כשאנו מדברים על מעלותיה המיוחדות של ירושלים עיר קדשנו ותפארתנו, ניתן להבחין בכמה מעלות שונות אשר מחוברות ומשלימות זו את זו.

במסכת בבא בתרא (עה ע"ב) אומרת הגמרא: "א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן, ג' נקראו על שמו של הקב"ה, ואלו הן: צדיקים ומשיח וירושלים. ירושלים - דכתיב (יחזקאל מח, לה) 'סָבִיב שְׁמֹנָה עָשָׂר אָלֶף וְשֵׁם הָעִיר מִיּוֹם ה' שָׁמָּה', אל תקרי שמה אלא שמה". וכיו"ב נאמר בירמיהו (לג, טז) "בַּיָּמִים הָהֵם תִּוָּשַׁע יְהוּדָה וִירוּשָׁלַם תִּשְׁכּוֹן לָבֶטַח וְזֶה אֲשֶׁר יִקְרָא לָהּ ה' צִדְקֵנוּ".

מסביר המהר"ל בחידושי אגדות שם, שבמאמר זה ביארו חז"ל, שירושלים היא המקום הנבחר והנבדל מכל המקומות בארץ, והוא המקום אשר לה' בארץ, לפיכך נקרא שמו ית' על ירושלים, כשם ששמו חל על הצדיקים ועל המשיח.

ובזה הדרך יובנו דברי הגמרא במסכת ברכות (ו ע"ב) "ואמר רבי חלבו אמר רב הונא: כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות, שנאמר (ירמיהו לג, יא) קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת ה' צְבָאוֹת. ואם משמחו מה שכרו? אמר רבי יהושע בן לוי: זוכה לתורה שנִתנה בחמשה קולות. רב נחמן בר יצחק אמר: כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים שנאמר (שם) כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת הָאָרֶץ כְּבָרִאשֹׁנָה אָמַר ה'".

ומבאר המהר"ל (נתיב גמ"ח, פ"ד) שבמאמר זה באו לבאר שהזיווג של חתן וכלה הוא הויה א-להית ולא הויה טבעית, והמעיד על כך שהמחבר איש ואשה הוא שם י-ה, שהרי היו"ד הוא באיש והה"א באשה, שדבר זה מורה שיש כאן חיבור אלוהי בשלמות. לכך אמר שהמשמח חתן וכלה זוכה לתורה שהיא הויה א-להית שלימה, ועוד אמר שכאילו בנה חורבה מחורבות ירושלים, שהרי בנין ירושלים הוא בנין א-להי קדוש.

והנה יש בירושלים מעלה נוספת, שהיא מאחדת את כל ישראל, כדברי הגמרא בירושלמי מסכת בבא קמא (לג ע"ב) "דאמר רבי יהושע בן לוי, הא דכתיב (תהלים קכב, ג) 'יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו' - עיר שמחברת ישראל זה לזה".

ובנבואת זכריה (ח, ז-ח) נאמר "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת הִנְנִי מוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי מֵאֶרֶץ מִזְרָח וּמֵאֶרֶץ מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ: וְהֵבֵאתִי אֹתָם וְשָׁכְנוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְהָיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵא-לֹהִים בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה". ופירש במצודת דוד: "ושכנו בתוך ירושלים - לא בא לומר שכולם ישבו שמה כי הלא תקטן הארץ מהכיל את כולם אבל בא לומר שהעיר ירושלים תהיה ירושה לכולם כי יהיה יד כולם שוה בה", כמבואר בגמרא מסכת יומא (יב ע"א).

וכמו כן ניבא הנביא יחזקאל על העיר לעתיד לבוא, ואמר (מח, לא) "וְשַׁעֲרֵי הָעִיר עַל שְׁמוֹת שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל", ופירש המצודת דוד: "על שמות שבטי ישראל - ר"ל יקראו על שמות השבטים, וזהו לאות שיהיה לכל השבטים חלק בעיר זה כזה".

מסתבר לומר ששני הצדדים האלה קשורים זה בזה, שהרי חז"ל אמרו שפרשת קדושים נאמרה בהקהל, וכתב על זה השפת אמת: "שאין יכולים לזכות להקדושה רק ע"י הביטול לכלל ישראל. דכתיב 'כל העדה כולם קדושים'. פירוש, כשהם באחדות אחת".

והוסיף השפת אמת, שבפועל ע"י שהיתה אחדות בישראל היה להם משכן ובהמ"ק, והשכינה היתה שורה ביניהם. ועתה ע"י שנאת חנם חרב, מפני שאין קדושה רק באחדות. וזה עיקר הגלות, מה שאין יכולים להתאחד ע"י שנתפזרנו בין הרשעים והם מעכבין הקדושה, שאינה יכולה לשרות בישראל על ידם.

יהי רצון שנזכה לריבוי האחדות ולריבוי הקדושה, ומתוך כך נזכה לגאולה השלמה ולבנין ירושלים והמקדש.