לקראת יום ירושלים, נזכיר מעט מדברי ראשונים ואחרונים על מרכזיותה ויחודה.

ואלו דברי הרמב"ן (בראשית יד', יח') עה"פ ו"מלכי צדק מלך שלם":

כי מאז ידעו הגויים כי המקום ההוא מבחר המקום, באמצע הישוב. או שידעו מעלתו בקבלה, שהוא מכוון כנגד בית המקדש של מעלה ששם שכינתו של הקב"ה שנקרא צדק וכו'.

"וידוע, כי בית מקדש של מטה מכוון כנגד בימ"ק של מעלה, והנכנס בשל מטה כנכנס בשל מעלה ... והנה ממאמרם זה היו מורים, כי לא למעלה תיחשב בעיניהם ירושלים - רק ביהמ"ק בלבד, ולא כן הוא, כי גם ירושלים של מטה היא כנגד ירושלים של מעלה ... עד היחשב העומד בשל מטה כעומד בשל מעלה" (אלשי"ך).

"מקום מקדש של מטה מכוון כנגד בית המקדש של מעלה, ושם פעל ה' מכון לשבתו יתברך, ושם חביון עוזו יתברך, וכל המסתכל במקום הקודש ההוא מיד מתלבש בו רוח טהרה וקדושה ... ומיד בבואו שמה, כשם שהשכינה רואה אותו - כך הוא רואה פני השכינה, ונעשה מושפע ומואצל ודבק בזיו שכינתו יתברך, מעין עוה"ב ... ולא בכל מקום בארץ, האדם זוכה לשלמות. כי אם במקום הנקרא ה' יראה והוא הר המוריה ... כי אף בזמן שביהמ"ק של מטה אינו בבנינו, מ"מ הבימ"ק של מעלה המכוון כנגדו, נצחי ולא יסור לעולם. ובכל זמן יורד ממנו השפע על זרע אברהם המקודש" (כלי יקר בראשית יג', יז').

"חס ושלום מלהקטין מעלת קדושת ירושלים ת"ו נגד  שאר ארצנו הקדושה, איזו שתהיה, שזהו ממש פגם איסור הבמות, והצעקה אשר היתה על בני גד ובני ראובן בבניתם המזבח. הכל הוא שלא להשוות אפ' קדושת מקום אחר בא"י, לקדושת המקום אשר בחר ה' ... כי דוקא ירושלים כוללת את כל א"י, ולא עיר אחרת (אגרות הראי"ה ח"א עמ' לב').

"ירושלים מקודשת מכל א"י " (כלים פ"א ח'). אפשר להבין כפשוטו: ירושלים מקודשת יותר מכל א"י, המ"ם היא מ"ם היתרון. אמנם בלשון הקודש, יש למ"ם גם מובן של מ"ם המתוך. ירושלים מקודשת מתוך כל א"י, כלומר: בקישור וחיבור לכל א"י. ירושלים היא לבה של א"י, היא מרכז החיים של א"י, היא קשורה לכל א"י. אנו מצפים בכל יום, ובודאי שכך יהיה, שתתגלה ירושלים והמקדש בתוכה, כשהיא מקודשת יותר מכל א"י, ומתוך כל א"י" (תורה הגואלת – הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל).

וכבר ידוע מחז"ל במדרש (אסתר א', ט'), דלפעמים נקראת א"י בשם ירושלים, דהיא מרכז א"י, וכ"ה במדרש הנעלם בזוהר (פ' וירא) דכל א"י בכלל ירושלים היא (אם הבנים שמחה, ע"מ כ"ו).

ועל הלב של ישראל, כתב הרב צבי יהודה קוק זצ"ל את המשפט המפורסם: "יש אנשים עם לב של אבן ויש אבנים עם לב אדם".

"מעולם לא זזה שכינה מכותל המערבי" (שמות רבה ב').

"ישנן אבני דומם, אבנים דוממות בניגוד לצומח חי ומדבר. אבל ישנן גם אבני לבבות, לבבות ממש. לב, זה מרכז, מרכז החיים, משם יוצא ומתפשט זרם חיים לכל אברי הגוף, כך הם ממש האבנים האלה, אלא שכאן לפנינו הן מרכז, מרכז חיינו, בית חיינו ... ירושלים היא קדושה לשלוש דתות, להם, לגויים היא קדושה- קדושה של קברים וחורבן. לנו היא קדושה - קדושה של חיים, של מלך העולם וקורא הדורות ומסדר תקופותיהם ראשיתם ואחריתם".

ובקשר לזה שמעתי מפיו כמה פעמים, שסבתו נסעה לא"י בספינה שהיו בה כמרים רוסיים. בראותם יהודיה זקנה התגרו בה ושאלוה, מה יש לזקנה כמוה לעשות בא"י. כדרכם של יהודים ענתה בשאלה – ומה יש לכם לעשות שם? ענו לה הכמרים: הרי קברו של האלוהים שלנו שם. גחכה הזקנה האלהים שלכם קבור שם? האלקים שלי חי שם!