(שוכתב ע"י הרב משה אמסלם שליט"א)

הרמב"ן בכמה מקומות בתורה עוסק בעניין נס ההשגחה. נקדים ונבחין בין המושג "ידיעה" של הקב"ה ובין המושג "השגחה" של הקב"ה. לשם המחשה – נדגים: אב שמסתכל על בניו המשחקים במגרש המשחקים יודע כל הזמן מה קורה עם בניו, אך הוא אינו מתערב אלא בשעת הצורך. א"כ, ידיעה – קיימת כל הזמן, ההתערבות, ההשגחה, הפעולות שאני נוקט – הם תלויות ברצונו של הקב"ה.

פסוקי התורה חוזרים פעמים רבות על הנהגת שכר ועונש של הקב"ה, וזוהי בחינת "ההשגחה" של ה' יתברך וההתערבות של בורא עולם – בשכר ובעונש – בהנהגת ברואיו. בפרשת בשלח (שמות טו', כו') נאמר: "ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלוקיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצוותיו ושמרת כל חוקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך". וכאן, מתוארת השגחה אלוקית בעניין הרפואה.

כמו כן, נאמר בפרשת משפטים (שמות כג', כה'-כו'): "ועבדתם את ה' אלוקיכם ובירך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך, לא תהיה משכלה ועקרה בארצך את מספר ימיך אמלא".
וכאן ג"כ מתוארת ההשגחה האלוקית בעניין מזונותיהם ובריאותם של הברואים.

והנה – בפרשת השבוע, פרשת בחוקותי, (ויקרא כו', ג'-יב'), מתוארת במסכת פסוקי הפתיחה של הפרשה מערכת של תורת הגמול – שכר ועונש- על קיום או אי קיום המצוות.

וז"ל הכתוב:

"אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם. ונתתי גשמיכם בעִתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו. והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע ואכלתם לחמכם לשובע וישבתם לבטח בארצכם. ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבור בארצכם. ורדפתם את אויביכם ... ופניתי אליכם והפריתי אתכם והרביתי אתכם... והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלוקים ואתם תהיו לי לעם".

ויש לברר – האם תיאור השכר בפרשתנו דומה במהותו לענייני השכר והעונש שהוזכרו לעיל?

הרמב"ן בפרשתנו (ויקרא כו', יא') מחלק בין השגחה פרטית ובין השגחה כללית. בפרשת בשלח, משפטים – הברכות הינן פרטיות, ואע"פ שהעם ככלל אינו ראוי לשפע ולבריאות, ואילו הפסוקים בפרשת בחוקותי מדברים על מצב שבו כלל ישראל יהיה זכאי וזוהי השגחה על כלל ישראל.

וז"ל הרמב"ן:

"והנה הברכות האלה כפי פשוטן עם היותן רבות כלליות בעניין המטר, השובע והשלום ופריה ורביה אינן כמו הברכות שברך כבר בקצרה, 'ובירך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך' (שמות כג', כה'), כי שם יבטיח במאכל ובמשתה ושיהיה לברכה עד שלא יארע שום חולי בגופינו, ועל כן יהיו כלי הזרע שלמים ובריאים ונוליד כהוגן ונחיה ימים מלאים, כמו שאמר 'לא תהיה משכלה ועקרה בארצך את מספר ימיך אמלא' (שם כו'), וכן אמר תחילה 'כי אני ה' רופאך' (שם טו', כו')".

וביסוד ההבדל בין השגחה פרטית ובין השגחה כללית כותב הרמב"ן (שם):

"והטעם בזה כי הברכות אע"פ שהם ניסים הם מן הניסים הנסתרים שכל התורה מלאה מהם ... והם אפילו ליחיד העובד כי כאשר יהיה האיש החסיד שומר כל מצוות ה' אלוקיו ישמרהו האל מן החולי והעקרות והשכול וימלא ימיו בטובה, אבל אלו הברכות שבפרשה הזאת הן כלליות בעם והן בהיות כל עמנו כולם צדיקים, ולכך יזכיר תמיד בכאן הארץ ונתנה הארץ יבולה, וישבתם לבטח בארצכם, שלום בארץ ... וכבר ביארנו כי כל אלה הברכות כולם ניסים אין בטבע שיבואו הגשמים ויהיה השלום לנו מן האויבים ויבוא מורך בליבם לנוס מאה מפני חמישה בעשותינו החוקים והמצוות ולא שיהיה הכל היפך מפני זרענו השנה השביעית ואע"פ שהם ניסים נסתרים שעולם כמנהגו נוהג עמהם, אבל הם מתפרסמים מצד היותם תמיד לעולם בכל הארץ כי אם צדיק אחד יחיה ויסיר ה' מחלה מקרבו וימלא ימיו יקרה גם זה בקצת רשעים, אבל שתהיה ארץ אחת כולה ועם אחד תמיד ברדת הגשם בעתו ושובע ושלוה ושלום ובריאות וגבורה ושברון האויבים בעניין שאין כמוהו בכל העולם יוודע לכל כי מאת ה' היתה זאת. ועל כן אמר 'וראו על עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך' (דברים כח', י') והפך זה יהיה בקללות בעונשי הארץ ... ועונשי החולי ... שלא יתמהו באיש ההוא 'אשר רבצה בו כל האלה' (דברים כט', יט') כי כן יהיה פעמים רבים כמנהגו של עולם בכל האומות שיבואו מקרים רעים באיש אחד רק בארץ ההיא יתמהו וישאלו כל הגוים 'על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת' (שם כג') כי כלם יראו וידעו כי יד ה' עשתה זאת ויאמרו 'על אשר עזבו את ברית ה' אלוקי אבותם' (שם כד')".

ומבואר – שההשגחה הפרטית לא כל כך נראית לפרט ולכלל. אדם שבריאתו תקינה, אינו רואה כל כך את יד ה' שמעניקה לו את הבריאות וכיו"ב. אך כאשר יזכו ישראל להשגחה הכללית – ידעו ויבינו כולם כי השגחת ה' היא הפועלת.

ובמילים אחרות י"ל – הרי כולנו יודעים שה' מלך ה' מלך ה' "ימלוך לעולם ועד" (שמות טו', יח'). השגחת ה' היא בעצם הביטוי למלכותו יתברך, וכיום מלכות ה' נסתרת ועל כך אנו נושאים תפילה "אבינו מלכנו – גלה כבוד מלכותך עלינו" (מוסף לשלושת הרגלים), והיינו – שאנו מתפללים לא על מלכות ה' באשר היא קיימת תמיד, אלא אנו מתפללים על גילוי כבוד מלכותו. וזוהי בעצם הדרגה המתוארת בפרשתינו "ונתתי משכני בתוככם... והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלוקים ואתם תהיו לי לעם".

הרמב"ן חוזר על יסודי דבריו בכמה מקומות בתורה.

בפרשת בא (שמות יג', טז') כותב הרמב"ן וז"ל:

"ועתה אומר לך כלל בטעם מצוות רבות, הנה מעת היות ע"ג בעולם מימי אנוש החלו הדעות להשתבש באמונה מהם כופרים בעיקר ואומרים כי העולם קדמון, כחשו בה' ויאמרו לא הוא ומהם מכחישים בידיעתו הפרטית ואמרו 'איכה ידע אל ויש דעה בעליון' (תהילים עג', יא'), ומהם שיודו בידיעה ומכחישים בהשגחה ויעשו אדם כדגי הים שלא ישגיח האל בהם ואין עמהם עונש או שכר יאמרו עזב ה' את הארץ. וכאשר ירצה האלוקים בעדה או ביחיד ויעשה עמהם מופת בשינוי מנהגו של עולם וטבעו יתברר לכל ביטול הדעות האלה כולם כי המופת הנפלא מורה שיש לעולם אלוק מחדשו ויודע ומשגיח ויכול וכאשר יהיה המופת ההוא נגזר תחילה מפי נביא יתברר ממנו עוד אמיתת הנבואה כי ידבר האלוקים את האדם... ותתקיים עם זה התורה כולה. ולכן יאמר הכתוב במופתים 'למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ' (שמות ח', יח'), להורות על ההשגחה כי לא עזב אותה למקרים כדעתם ואמר 'למען תדע כי לה' הארץ' (שם ט', כט'), להורות על החידוש כי הם שלו שבראם מאין ואמר 'בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ' (שם יד'), להורות על היכולת שהוא שליט בכל אין מעכב בידו כי בכל זה היו המצרים מכחישים או מסתפקים אם כן האותות והמופתים הגדולים עדים נאמנים באמונת הבורא ובתורה כולה".

ולאור זאת מסביר הרמב"ן שמצוות רבות נועדו לשמור על הרושם האמוני שנתגלה לעין כל ביציאת מצרים, ועלינו לשמר את ההתגלות האלוקית לנצח, ולהפנים את ההשגחה האלוקית, חידוש העולם ויכולתו הבלתי מוגבלת של הקב"ה.

ומסיים שם הרמב"ן:

"ומן הניסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בניסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם ניסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצוות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, הכל בגזירת עליון ... ויתפרסמו הניסים הנסתרים בעניין הרבים כאשר יבא ביעודי התורה בעניין הברכות והקללות ... שיתפרסם הדבר לכל האומות שהוא מאת ה' בעונשם ואמר בקיום 'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ...' ".

וצ"ע – מהי משמעות המילה "נס"?

יש מפרשים – ש"נס" היינו דבר טוב שעשה הקב"ה. אך ע"פ הרמב"ן מתבאר שכל התערבות אלוקית – בין לטוב ובין למוטב – ה"ז בכלל גדר "נס". וזוהי בעצם ההשגחה האלוקית כאשר היא מתערבת בפועל.

והרמב"ן נוקט בחריפות רבה ש"אין לאדם חלק בתורת משה רבינו" כל שאין האדם מאמין שכל מה שאירע הוא בכלל נס ואינו בכלל טבע כלל. ושומא עלינו "לפתוח את העיניים" כדי לראות את ההשגחה הפרטית, וזאת – בניגוד להשגחה הכללית – שהיא גלויה לעין כל.

כמו כן, מצאנו בפירושו של הרמב"ן בשמות פרק ו' פס' ב' – את ביאור ההבדל בין הגילוי לאבות בשם ש-ד'-י, ובין הגילוי למשה רבינו בשם הוי'ה, וז"ל:

"ועניין הכתוב כי נראה לאבות בשם הזה שהוא מנצח מערכות שמים ולעשות עימם ניסים גדולים שלא נתבטל מהם מנהג העולם, ברעב פדה אותם ממות ובמלחמה – מידי חרב, ולתת להם עושר וכבוד וכל טובה והם ככל היעודים שבתורה בברכות ובקללות, כי לא תבא על אדם טובה בשכר מצווה או רעה בעונש עבירה רק במעשה הנס, ואם יונח האדם לטבעו או למזלו לא יוסיפו בו מעשיו דבר ולא יגרעו ממנו, אבל שכר כל התורה ועונשה בעולם הזה הכל ניסים והם נסתרים. יחשב בהם לרואים שהוא מנהגו של עולם והם באדם עונש ושכר באמת, ומפני זה תאריך התורה ביעודים שבעולם הזה ולא תבאר יעודי הנפש בעולם הנשמות כי אלה מופתים שכנגד התולדה וקיום הנפש ודבקה באלוקים הוא דבר ראוי בתולדתה שהיא תשוב אל האלוקים אשר נתנה... והנה אמר האלוקים למשה נראיתי לאבות בכוח ידי אשר אני שודד בו המזלות ועוזר לבחירי אבל בשמי של יו"ד ה"א אשר בו נהיה כל הוויה לא נודעתי להם לברוא להם חדשות בשינוי התולדות, ולכן 'אמור לבני ישראל אני ה' ' ותודיע להם פעם אחרת השם הגדול כי בו אני עושה עמהם להפליא 'וידעו כי אני ה' עושה כל' ".

ומבואר – שיש להבחין בין שם הוי'ה שבו עושה הקב"ה ניסים המהפכים את עולם הטבע, ובין שם שד'י שבו באה לידי ביטוי ההשגחה האלוקית דרך עולם הטבע. יסוד זה מובא גם בפירושו של הרמב"ן בבראשית (יז', א') עה"פ: "אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים" וז"ל:

"ופירוש שדי אמר רש"י שיש די באלוקות לכל בריה. ובספר 'מורה הנבוכים' (א', סג') פירש הרב כלומר שאינו צריך במציאות מה שנמצא ולא בקיום מציאותו לזולתו אבל מציאותו תספיק בעצמה. ור' אברהם פירשו בשם הנגיד ז"ל מגזירת שודד, כלומר מנצח ומשודד מערכות השמים, וזהו הנכון. כי הוא מידת הגבורה מנהגת העולם שיאמרו בה החכמים 'מידת הדין של מטה'. ובבראשית רבה פרשה לה' אות ד': וטעם להזכיר עתה זה השם כי בו יעשו הניסים הנסתרים לצדיקים להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב ולפדותם במלחמה מיד חרב, ככל הניסים הנעשים לאברהם ולאבות וככל הבאים בתורה בפרשת 'אם בחוקותי' (ויקרא כו', ג'-מו') ובפרשת 'והיה כי תבא' (דברים כח', א', סח') בברכות ובקללות שכולם ניסים הם כי אין מן הטבע שיבואו הגשמים בעיתם בעבדנו האלוקים ולא שיהיו השמים כברזל כאשר נזרע בשנה השביעית וכן כל היעודים שבתורה, אבל כולם ניסים ובכולם תתנצח מערכת המזלות, אלא שאין בהם שינוי ממנהגו של עולם כניסים הנעשים ע"י משה רבינו בעשר המכות ובקריעת הים והמן והבאר וזולתם שהם מופתים משנים הטבע בפירסום והם שיעשו בשם המיוחד אשר היגיד לו. ולכן אמר עתה לאברהם אבינו כי הוא התקיף המנצח שיגבר על מזלו ויוליד ויהיה ברית בינו ובין זרעו לעולם שיהיה חלק ה' עמו וברצונו ינהיגם לא יהיו תחת ממשלת כוכב ומזל.

ודע וראה כי אברהם אבינו לא הזכיר בדבריו שם י-ה רק בצירוף השם הכתוב באלף בית, או בצירוף אל עליון עמו ויזכיר בענייניו אלוקים וכן יאמר 'ה' אלקי השמים' (בראשית כד', ז') ואמר 'ה' יראה' (שם כב', יד') ויעקב הזכיר תמיד 'ואל שדי' (שם מג', יד') ומשה רבינו לא יזכיר כן לעולם ...".

נמצינו למדים, גם בדברים הנ"ל, שישנם שתי צורות של השגחה: ההשגחה הפרטית וההשגחה הכללית. וזאת לדעת – שההשגחה הכללית משפיעה גם על הפרט.

יסוד זה מובא ברמב"ן בפרשת תזריע (ויקרא יג', מז'). הצרעת היא ביטוי מפורש של השגחה פרטית והיא גם כן מעין "נס" על פעולותיו של האדם. וכ"כ הרמב"ן שנגע הבתים והבגדים אינם בכלל הטבע אלא

"בהיות ישראל שלמים לה' יהיה רוח השם עליהם תמיד להעמיד גופם ובגדיהם ובתיהם במראה טוב וכאשר יקרה באחד מהם חטא ועוון יתהוה כיעור בבשרו או בבגדו או בביתו להראות כי השם סר מעליו, ולכך אמר הכתוב 'ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם' (ויקרא יד', לד') כי היא מכת השם בבית ההוא והנה איננו נוהג אלא בארץ שהיא נחלת ה' כמו שאמר- 'כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה' (שם), ואין הדבר מפני היותו חובת קרקע אבל מפני שלא יבא הענין ההוא אלא בארץ הנבחרת אשר השם הנכבד שוכן בתוכה".

וזהו בעצם "נס ההשגחה", כשתפקידנו הוא לגלות את הנס הזה ולהכיר בהשגחה הפרטית על כל צעד ושעל בדרכי חיינו.

ומתי יתקיימו היעודים המובטחים לנו בפרשתנו?

מסיים הרמב"ן (ויקרא כו', יב'):

"ודע כי לא השיגו ישראל מעולם לברכות האלה בשלמותן לא הרבים ולא היחידים מהם, שלא עלתה זכותם לכך כמו שאמרו ז"ל (מועד קטן טז':) על דוד והוא עורר את חניתו על שמונה מאות חלל והיה מצטער על מאתים, יצתה בת קול ואמרה לו רק בדבר אוריה החיתי. ועל כן תמצא לרבותינו ז"ל שיזכירו בפסוקים האלה לעתיד לבוא מלמד שתינוק מישראל עתיד להיות מושיט וכו' (תורת כהנים ב', ב'), עתיד הקב"ה לטייל עם הצדיקים לעתיד לבוא (שם פרק ג', ג') כי לא נתקיים אבל יתקיים עִמנו בזמן השלמות".

ותפילתנו שאנו נזכה לילך בדרכי ה' ולזכות בעהי"ת לשכר המיועד עד שנגיע לדרגה שה' יהיה לנו לאלוקים ואנו נהיה לו לעם, אמן.