רש"י והרמב"ן נחלקו בנוגע לסדרי הפרשיות. הרמב"ן (שמות כה, א) נקט שסדרי הפרשיות כסדרן, הציווי לבניית המשכן בא קודם חטא העגל. לעומתו, רש"י (שם לא, יח) סבר שסדרי הפרשיות אינן כסדרן, וציווי המשכן בא רק לאחר חטא העגל.

נראה, שנעוצה כאן מחלוקת עקרונית במשמעות המשכן. לפי רש"י, המשכן הוא מצב של 'דיעבד', אין הוא הרצוי אלא המצוי. מבחינה אידיאלית נכון שלא יהיה משכן, כי המשכן בא כתוצאה מחטא העגל. נראה להסביר שיסוד המשכן הוא מפאת הצורך של בני אדם שיהיה להם דבר גשמי שדרכו יוכלו לעבוד את ה'. בחטא העגל התגלה שבני ישראל צריכים משהו ממשי פיזי. קשה להם לעבוד את ה' רק מבחינה ערטילאית. לכן, ניתן להם המשכן ששם הוא בית ה' [עיין ספורנו (כה, ט) שנקט בצורה מפורשת כהבנה שמציאות המשכן היא מציאות דיעבד].

אבל, לפי הרמב"ן, יסוד המשכן אינו קשור עם חטא העגל, והוא הרצוי מצד ה'. ויש לנו לשאול, אכן מה מקום למשכן? לכאורה נראה כסברת רש"י, שהרי בוודאי הקב"ה הוא בכל מקום, ובכל מקום צריך להקים את בית ה'. כבר אמר ר' מנחם מנדל מקוצק: השכינה נמצאת בכל מקום שנותנים לה להיות, ובתחילת פרשת תרומה (כה, ח) נאמר: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". לא כתוב "בתוכו" אלא "בתוכם". דהיינו, שהקב"ה ישכון בתוך כל אחד ואח. אם כן מדוע רצונו של הקב"ה במשכן?

אלא, צריך לומר: אכן, הקב"ה נמצא בכל מקום שהאדם נותן לו להיכנס, אך יש הבדלי דרגות. כדי להבין את דברי הרמב"ן, נעיין בהסבר משמעות השראת שכינה. מה הכוונה שיש במקום השראת השכינה? נראה לי, שמשמעות הדברים היא, שבמקום שיש השראת השכינה יש יותר יכולת של הרגשת נוכחות ה'. אמנם הקב"ה נמצא בכל מקום, אולם נוכחותו איננה מורגשת בכל מקום, כי אז לא תהיה בחירה חופשית.

הקב"ה ציווה להקדיש מקום מיוחד בו נוכחותו תהיה מורגשת. וממנו נוכל ללכת למקומות אחרים ולהמשיך את הרגשת נוכחות ה'. לכן, מדובר על רעיון אידיאלי שלא בא לעולם בעקבות חטא העגל.

עדיין, דברי רש"י טעונים ביאור. הרי לפיו פרשה זו אינה במקומה, ואם כן, עלינו לשאול מה ראתה התורה להכניס את פרשת תרומה בין פרשת משפטים לחטא העגל? פרשת המשכן צריכה לבוא לאחר חטא העגל.

נראה להסביר את הדברים על פי הקבלה ל'חזון הצמחונות'. מבחינה אידיאלית עדיף שנהיה צמחוניים, אך במציאות העכשווית רוב אנשים אינם מתאימים לעבודת ה' בצורה הזו, ולכן הם אינם צריכים לעבוד כך את ה'. וכך גם הדבר בנוגע לבניית המשכן. מצד האמת האידיאלית עדיף שלא יהיה משכן, וכל אחד יעבוד את ה' בלבו. אך מבחינה המציאות כיום יש הכרח שיהיה משכן. ולכן, התורה בחרה לצוות על המשכן קודם חטא העגל, שלא נבוא לידי טעות ולידי מחשבה שיש לבטל את המשכן.

ולכן, בין לשיטת רש"י ובין לשיטת הרמב"ן, עלינו לקוות ולצפות לבניית בית המקדש במהרה בימינו, ששם נוכל לבוא לידי קשר מתמיד עם הקב"ה. וכעת שאין לנו מקדש, עלינו להביא את משכן ה' בלִבנו ולהחדיר את רעיון המקדש בקרב עם ישראל.

(פורסם באשכולות 494 # ויקהל תשע"ט)