שאלה: הרב ראובן פרייס הוא רב קהילה בישוב בארץ ישראל, לאחר רבות שנים שנמצא שם, והרביץ תורה הלך לעולמו. בנו הבכור תלמיד חכם וירא שמים ברצונו למלא את מקום אביו ולהיות רב הקהילה באותו מקום. חלק מן הקהילה מעוניינת בבדיקת רבנים אחרים ואולי לבחור רב אחר. השאלה נשאלת אם לבנו של הנפטר יש קדימות על שאר האנשים, ויש למנותו או שיכולה הקהילה לבחור להם רב אחר?

תשובה: בפרשתנו נמצא הציווי של מינוי המלך, שם נאמר (דברים יז, כ) "... למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל". על כך דורשת הספרי (שופטים סי' קס"ב): "הוא ובניו, שאם מת, בנו עומד תחתיו ואין לי אלא זה בלבד, מנין לכל פרנסי ישראל שבניהם עומדים תחתיהם תלמוד לומר הוא ובניו בקרב ישראל, כל שהוא בקרב ישראל בנו עומד תחתיו". בסוגיא במס' כתובות (קג.), ובתוספתא (שקלים, ב, טו ) מבואר, שדוקא שהבן ממלא מקום אביו ביראת חטא, אז ממנים אותו. מבואר שם שאפי' שאינו ממלא מקומו בחכמה, אם ממלא מקומו ביראת חטא ממנים אותו. דברים הללו נפסקו להלכה ברמב"ם (הל' מלכים א, ז).

יש מחלוקת גדולה בין האחרונים, אם גם משרת רבנות נחשבת כשררה או לא. מהרשד"ם ורמ"ע מפאנו סוברים שאין זה בגדר של שררה ואין בזה דין ירושה. מנגד לכך בריב"ש, מבי"ט ומהריט"ץ מבואר במפורש שסוברים שגם במשרת רבנות יש דין של ירושה.

הסברא של המהרשד"ם היא, שאין בזה ירושה, משום שכתר תורה מופקרת לכל, וכן משום שבמשרת הרבנות צריכים לחפש את הראוי ביותר לדון ולהורות, שנאמר "צדק צדק תרדוף".

החת"ם סופר באחת התשובות הסכים עם דברי המהרשד"ם, עשה חילוק בין משרה של קדושה לבין משרה של שלטון. ומוכיח זאת מהגמ' במס' יומא (עב:- עג.) שהביאה ריבוי לכך, שיש ירושה אצל כהן גדול ומיעטה כהן משיח, משמע שיש חילוק בין מינויים אלו לשאר מינויים, של מלך וכיוצ"ב, כמו מינוי של גזבר שהם מינויים של שלטון. דאל"כ למה התורה הוצרכה לרבות כהן גדול, וכן למה מיעטה כהן משיח? והוא הסביר שאלו מינויים של קדושה, ובמינויים של קדושה אין ירושה. דוקא במינוי של שררה. וכן משרת רבנות היא מינוי של קדושה, ולכן אין בו ירושה.

הרב ישראל הלוי בארי זצ"ל (בספרו משנת ראשונים) מבאר את דברי החת"ם סופר, בתחילה הוא דן אם השררה שניתנת לאדם זה מתוך שקבלו הצבור עליהם שהאיש הממונה יעשה הכל במסגרת תפקידו. דהיינו זה מתוך רצון הצבור שמינו אותו, שהם התחייבו להכנע לרצונו. או שאולי השררה נובעת מעצם התפקיד, ולא בקבלת הציבור. דהיינו קבלת התפקיד כולל שיעשה לפי דעתו. עצם המשרה קובעת את השלטת רצונו על הזולת, וזה ענין השלטון. דוקא דבר שאינו תלוי בקבלת הציבור, אפשר להורישו. דבר שתלוי בקבלת הציבור אי אפשר להורישו, כיון שהם דוקא קיבלו אותו ולא קיבלו את בנו, דהיינו זה זכות שנתנו לו. וזאת בעצם כוונת החת"ם סופר שבמינוי של קדושה, זה דבר שתלוי בקבלת הציבור. בכה"ג נא' "הגדול מאחיו" גדלהו מתוך אחיו, דהיינו שיקבלוהו עליהם לראש. ולכן היה מקום לומר שלא יהיה בזה ירושה, ולכן היה נצרך הפס' לרבותו. מלכות אינו תלוי בקבלת הציבור. המינוי של הרב הוא רק משום שקבלו אותו הציבור, ולכן אינו שייך בזה ירושה.

יש להעיר שמדברי הרמ"א (יו"ד, סוף סי' רמ"ה] נפסק להלכה דברי הרמב"ם, ומדבריו משמע שגם במשרת רבנות יש ירושה. אבל על כך כבר ביאר החת"ם סופר שמה שדיבר שם בנוגע לירושה, זה מתייחס לשאר שררות ולא למשרת רבנות. וכן יש להוסיף את דברי ערוך השלחן שהוא חילק בין זמנם לזמננו. הוא מסביר שרק בזמן הקדמון שלא היה המנהג שהעיר בוחרת לה רב, אלא כשבא חכם והרביץ תורה ממילא שהיה לו חלוקת כבוד ואיזה פרס. ולכן אם בא אח"כ חכם אחר והנהיג ג"כ בהוראה וכו', אין בזה השגת גבול. וכן בזה אמרו שבנו קודם לשאר חכמים. אבל כיום המנהג שאנשי העיר בוחרים להם רב פלוני להורות ולדון, בזה בודאי אם מישהו אחר בא להורות ולקחת את משרתו, הוא משיג את גבולו והוי גזלן גמור. ובכה"ג לא גרע הרב משכיר דעלמא, ולכן בכה"ג גם אין דין קדימות לבנו. כיון שאת אביו רצו לשכור, אבל את הבן אינם רוצים לשכור.

ויש לצרף לכך את דברי הרב ישראל מאיר לאו (תחומין י"ט) שגם חילק בין זמנם לזמננו, והוא כותב כיום נהוג שבמשרות ציבוריות זוכים ע"י מכרז, ואין הן ניתנות להעברה מבעל מישרה זו לאחר, וכן אין הן עוברות בירושה. הרי זה כמו שהתנו עם הזוכה במכרז ומקבל המשרה, שזכייתו זו תיפקע עם עזיבתו את המישרה.

ולכן נראה שכיום לא יהיה דין ירושה במשרת רבנות, ואין חובה להקדים את הבן על שאר הרבנים. אבל נלענ"ד שאם אין קפידא גדולה למנות רב אחר, ובאמת הבן הוא תלמיד חכם גדול וירא שמים, ואין הפרש גדול בינו ובין שאר הנבחרים, אז בודאי לכתחילה יש למנות את הבן. רואים מן התורה שרצון התורה שגם שררה ירש הבן, אז אע"פ שפה אין חובת ירושה, בכ"ז נראה לכתחילה שיש למנותו, ונלענ"ד שכך מבואר בערוך השלחן [יו"ד, סוף סי' רמ"ה].