מסעו הארוך של אברהם אבי האומה החל בציווי 'לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך'. ציוויו של הקב"ה להניח מאחור את כל היקר לאדם לווה בברכות והבטחות על העתיד, ושבע ברכות נמנו כאן:

(א) וְאֶעֶשְךָ לְגוֹי גָדוֹל (ב) וַאֲבָרֶכְךָ (ג) וַאֲגַדְלָה שְמֶךָ (ד) וֶהְיֵה בְרָכָה: (ה) וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ (ו) וּמְקלֶלְךָ אָאֹר (ז) וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹל מִשְפְחֹת הָאֲדָמָה:

כל הברכות הללו אמורות להתקיים באברהם בשעה שיגיע לאותה ארץ שהקב"ה יראהו 'אל הארץ אשר אראך'. וסָתם הכתוב ולא – פירש היאך הוא עתיד להראות אותה לאברהם ומה טיבה של אותה ראיה. ניתן היה להציע כי דבר ה' אל אברהם באלוני מורה 'לזרעך אתן את הארץ הזאת' הוא קיומה של האמירה 'אשר אראך'[1], אלא שלא ראה שם אברהם דבר מלבד שמיעת דבר ה' שבא אליו בנבואה ואש שירדה מן השמים לאכול את קרבנו.

דומה שאותה ראיה של הארץ נתרחשה בשעה שלוט נפרד מאברהם וה' נתגלה אליו שוב:

וַה' אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה: (טו) כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם (בראשית יג, יד-טו)

אברהם רואה את כל הארץ. מעצמנו אנו מבינים שראיה זו בנבואה הייתה, שהרי את כל הארץ בבת אחת ניתן לראות רק במראה הנבואה. ראיה זו של אברהם הייתה הרגע בו התממש דבר ה': 'אל הארץ אשר אראך'. ומאותה שעה ואילך החלו להתממש שאר ההבטחות שהבטיח הקב"ה לאברהם. משניצח אברהם את ארבעת המלכים הפך מחנה אברהם לגוי גדול שהרי כל אותם רבבות שהציל אברהם מתחת יד כדרלעומר וחביריו, אלולא השיבם אברהם למלך סדום, יכולים היו להשאר תחת ידו וללמוד מדרכיו. [כך אנו למדים מדבריו של רבי יוחנן במסכת נדרים לב. 'מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים? ...ורבי יוחנן אמר: שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה, שנאמר: תן לי הנפש והרכוש קח לך].

גם הברכה השניה, 'ואברכך', נתממשה באותו המעשה כשברכו הקב"ה בנכסים רבים וכמו שאמר לו מלך סדום - 'והרכוש קח לך'. ועוד נתגדל שמו של אברהם כלוחם וכובש אמיץ לב שזהו עיקר גידול השם וכמו שנאמר לדוד:

 (ח) וְעַתָּה כֹּה תֹאמַר לְעַבְדִּי לְדָוִד כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֲנִי לְקַחְתִּיךָ מִן הַנָּוֶה מֵאַחַר הַצֹּאן לִהְיוֹת נָגִיד עַל עַמִּי עַל יִשְׂרָאֵל: (ט) וָאֶהְיֶה עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר הָלַכְתָּ וָאַכְרִתָה אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ מִפָּנֶיךָ וְעָשִׂתִי לְךָ שֵׁם גָּדוֹל כְּשֵׁם הַגְּדֹלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ (שמואל ב ז, ח-ט)

בעקבות אותו נצחון נתברך אברהם מפיו של מלכי צדק מלך שלם ובזה נתקיים בו 'והיה ברכה' שפירושו אנשים יברכוך [עי' פירוש שד"ל לפסוקנו]. ומסתבר שבמלכי צדק עצמו נתקיים דבר ה' ואברכה מברכיך. ובמלך סדום שחשד באברהם שבשביל הממון יצא למלחמה נתקיים 'ומקללך אאור'. הרווחה הגדולה לכל עמי האזור, שנקשרה בשחרור מעולו של כדרלעומר וחביריו נתלתה באברהם ובזה נתקיימה הברכה האחרונה 'ונברכו בך כל משפחות האדמה' כתרגומו של אונקלוס 'ויתברכון בדילך כל זרעית ארעא'.

ועדיין אין אנו יודעים היכן ראה אברהם את כל הארץ. ניתן אולי להציע כי 'המקום אשר אתה שם' ממנו ראה אברהם בנבואתו את כל הארץ היה בהר המוריה, במקום עליו עתיד להבנות בית הבחירה. הצעה זו יכולה להסמך על העובדה שעם תום המלחמה בארבעת המלכים מגיע אברהם לתחומו של מלכי צדק מלך שלם הוא מלך ירושלים [אונקלוס ומדרשים]. לדרכנו חזר אברהם אל המקום בו הראה לו הקב"ה את הארץ העתידה להנתן לו. באותו המקום עצמו ביקש אברהם להודות לקב"ה על קיום ההבטחה וכיבוש הארץ. אין ספק כי אין 'מקום' ראוי יותר לראיית הארץ מאשר ירושלים והר המוריה. ייתכן שנרמז הדבר לאברהם בפעם הנוספת בה נאמר לו 'לך לך' [אין במקרא הִיקָרוּת נוספת של הביטוי לך לך] והיא בציווי על העקידה -

וַיֹאמֶר קַח נָא אֶת בִנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶר אָהַבְתָ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹרִיָה וְהַעֲלֵהוּ שָם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶר אֹמַר אֵלֶיךָ (בראשית כב, ב)

שוב נאמר לאברהם 'לך לך' ושוב לא נאמר לו מראש להיכן בדיוק הוא יגיע ושוב הביאהו דבר ה' אל אותו מקום עצמו. ואולי זהו משמעות השם 'ארץ המוריה' כדברי רבי יהודה בר פדייה המופיעים בפסיקתא רבתי (פיס' מ'):

דבר אחר ארץ המוריה אמר רבי יהודה בר פדייה מוריה אמר לו להיכן הוא, אמר לו לארץ שאני מראה אותך נצטווה אברהם ללכת לארץ הנראית אליו והליכה זו באה לידי שלמות עניינה בהליכה אל בית ה' שם מקבלת הישיבה בארץ ה' את משמעותה האמיתית. ורמז יש בדבר שראיה שראה אברהם, את כל ארץ ישראל ראה, שהרי תיבת ארא"ך כשתמלא אותה כך: אל"ף רי"ש אל"ף כ"ף יעלה בגימטריה 238 בדיוק כגימטריה של אר"ץ ישרא"ל.