לאחר שמשה רבינו הרבה להתפלל על כניסתו לארץ ביאר לעם את סיבת אי כניסתו לארץ: ?"ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי, ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה". (דברים ג:כו) והקושי בפסוק הוא, שהרי משה לא נכנס לארץ בעטיו של חטאו -- ?"יען לא האמנתם בי להקדישני", וא"כ מהו הלשון "ויתעבר ה' בי למענכם" מדוע זה למענכם? רש"י פירש "אתם גרמתם לי", כלומר, פירוש המילה למענכם היא בגללכם אתם גרמתם לי לחטא במי מריבה. 

אמנם הראשונים הקשו על פירוש זה: "כי הפרש גדול יש בין לשון בגללכם ובין לשון למענכם" (דרשות הר"ן דרוש תשיעי), שכן לשון "למענכם" פירושו לטובתכם, וסיבת אי כניסתו לארץ היא לטובת כלל ישראל. בכך מבאר הר"ן מדוע לא הועילו תפילותיו של משה לכפר על חטאו, שכן היה זה "למענכם" לטובתם של כלל ישראל. 

אך מדוע היה זה לטובת כלל ישראל שמשה רבינו לא יכנס לארץ? הספורנו פירש, "מפני שהייתי מתאוה לקיים אתכם בה שלא תגלו ממנה לעולם, והוא כבר נשא ידו להפיל זרעכם בגויים". שכן אילו משה היה נכנס, לא היו גולים מארץ ישראל, אך טובתם של ישראל בעתוי הנוכחי היא "להפיל זרעם בגויים". ובאורן של דברים על פי המבואר בגמ' (סוטה דף ט.):

דרש רב חיננא בר פפא: מאי דכתיב "רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהלה"? אל תקרי נאוה תהלה, אלא נוה תהלה, זה משה ודוד שלא שלטו שונאיהם במעשיהם. דוד דכתיב "טבעו בארץ שעריה", משה דאמר מר משנבנה מקדש ראשון, נגנז אהל מועד קרשיו קרסיו ובריחיו ועמודיו ואדניו. 

הרי במעשה ידיו של משה לא שלט שום חורבן, ומשום כך כתב האור החיים שאם משה היה מכניס את ישראל לארץ ישראל, לא היו יוצאים לגלות שלא שלטו שונאיהם במעשיהם. והנה אמרו חז"ל כי בחרבן בית המקדש שפך הקב"ה חמתו על העצים ועל האבנים ולא על ישראל, וכמבוארבמדרש (איכה רבה ד:יד, ועיין קדושין דף לא: וברש"י ותוס' שם):

כתיב "מזמור לאסף, אלקים באו גויים בנחלתך". לא הוה קרא צריך למימר אלא "בכי" לאסף, "נהי" לאסף, "קינה" לאסף, ומה הוא אומר "מזמור" לאסף? אלא משל למלך שעשה בית חופה לבנו, וסיידה וכיידה וציירה ויצא בנו לתרבות רעה, מיד עלה המלך לחופה וקרע את הוילאות ושיבר את הקנים, ונטל פדגוג שלו איבוב של קנים והיה מזמר. אמרו לו, המלך הפך חופתו של בנו ואת יושב ומזמר? אמר להם מזמר אני שהפך חופתו של בנו, ולא שפך חמתו על בנו. כך אמרו לאסף, הקב"ה החריב היכל ומקדש, ואתה יושב ומזמר? אמר להם מזמר אני ששפך הקב"ה חמתו על העצים ועל האבנים, ולא שפך חמתו על ישראל.

ולפי זה מובן היטב מדוע זה לטובתכם שמשה לא יכנס לארץ, כי אילו היה משה נכנס לארץ ובונה את ביהמ"ק, חלילה היה הקב"ה שופך חמתו על  ישראל. וכך כתב האור החיים (במדבר כ:ח): "ולזה אם יכנס משה לארץ ויבנה בית המקדש יצטרך ה' להשליך עליהם חמתו כשירשיעו ולא על ביהמ"ק, ויכלו כל ישראל ח"ו". (וכן הוא באלשיך ריש פר' ואתחנן, והשוה "מגלה? עמוקות" פר' ואתחנן (אופן כ') וראה בחזקוני דברים ג:כו שכ' באופן? דומה).

זהו טובתן של ישראל "למענכם" שמשה רבינו לא נכנס לארץ.

אך א"כ שומה עלינו להבין את הנאמר בעטיו של חטא מי מריבה: "יען לא האמנתם בי להקדשני ... לכן לא תביאו את הקהל" שהרי טובתן של ישראל שמשה לא יכנס לארץ. ברם הורו לנו חז"ל (תנחומא וישב סי' ד'):

זה שאומר הכתוב, "לכו חזו מפעלות אלקים נורא עלילה על בני אדם". א"ר יהושע אף הנוראות שאתה מביא עלינו בעלילה את מביאן ... משל למה הדבר דומה? למי שמבקש לגרש את אשתו, כשבקש לילך לביתו, כתב גט ונכנס לביתו והגט בידו, מבקש עלילה ליתנו לה. אמר לה, מזגי לי את הכוס שאשתה. מזגה לו. כיון שנטל הכוס מידה, אמר לה הרי זה גיטך. אמרה לו מה פשעי? אמר לה צאי מביתי, שמזגת לי כוס פשור. אמרה לו כבר היית יודע שאני עתידה למזוג לך כוס פשור שכתבת הגט והביאתו בידך? ... וכן הוא אומר, "עתה תראה אשר אעשה לפרעה", במלחמת פרעה אתה רואה, ואין אתה רואה במלחמת שלושים ואחד מלכים. וכיון שאמר להם "שמעו נא המורים" אמר לו הקב"ה "לכן לא תביאו את הקהל הזה"- - הוי "נורא עלילה".

הרי הורו לנו חז"ל שעונשו של משה הוא בגדר עלילה. ולדברינו הדברים מבוארים. חטא מי מריבה אינו סיבת העונש, שכן כל "חטאו" של משה היה במוסרו את נפשו עבור כלל ישראל, שחלילה לא יצא עליהם קטרוג, ביודעו שעדיין לא הגיעו למדרגתם הראויה ולתקונם, וסיבת אי כניסתו של משה לארץ הוא לטובתן של ישראל וכפי שנתבאר, וחטא מי מריבה היווה רק את העלילה לכך.

יש בנותן טעם שדוקא חטא מי מריבה יהווה את העלילה לאי כניסתו לארץ. שכן ?"חטא" זה, אשר מורה על אי שלמותן של ישראל -- אשר לכן חשש משה מקטרוג, חטא מי מריבה אשר רש"י מכנהו גם כ"חטא המורים" המציין את חסרונן של ישראל, הוא יהא האמצעי שעל ידו יתבשר משה באי כניסתו לארץ. שכן זוהי הסיבה לאי יכולתו להכנס לארץ, שכן עדין צריכים הם להתפזר בגלות, וטרם הגיעה העת לישיבתן הנצחית בארץ. ואכן דרשו חז"ל (ילקוט שמעוני חוקת סי' תשס"ד, וראה עוד בתו"ש):

א"ר חמא בר חנינא, "לכן לא תביאו את הקהל הזה", הקהל הזה אין אתם מכניסין, אבל לכל ישראל אתם מכניסין לעתיד לבא, שנא' "וענתה שמה כימי נעוריה" זה משה ואהרון.

אי כניסתן של משה ואהרון היא לטובתן של ישראל שצריכים עדיין לצאת לגלות, שכן עדיין לא הגיעו לפסגת שלמותן הרוחנית. ובד בבד עם הבשורה על אי כניסתן לארץ, נאמרה להם הסיבה, שרק לעת"ל -- עת ישראל יעפילו למעלתם ויוכלו להיות בארץ ללא גלות -- או אז יכנסו משה ואהרון לארץ ישראל.