לאחר עלייתו של יעקב אבינו לבית-אל, מתגלה אליו הקב"ה בפעם השנייה ואומר:

" וַיֵּרָא אלוקים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ. וַיֹּאמֶר לוֹ אלוקים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל " (בראשית לה, ט).

מבואר במפרשים (עיין ראב"ע ורמב"ן), שאין הכוונה לשלילת שם יעקב לגמרי, אלא שיתווסף שם ישראל, ואף יהיה עיקר.

וכן במדרש בראשית רבה (וילנא) פרשת וישלח פרשה עח סימן ג:

תני לא שיעקר שם יעקב אלא כי אם ישראל יהיה שמך, ישראל יהיה עיקר ויעקב טפילה.

ואכן הדבר נרמז במילים "ויאמר לו אלוקים שמך יעקב" – כלומר שם יעקב נשאר.

וזה לא כמו שנאמר באברהם אבינו:

 " וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ " (בראשית יז, ה), ששם לא נאמר "שמך אברם"

ואמרו חז"ל בגמרא בברכות (דף יג ע"ב): כל הקורא לאברהם אברם עובר בלא תעשה.

מה משמעות עניין שני השמות?

אומר הכלי יקר, שהדברים רומזים לשתי הגאולות: גאולת מצרים, והגאולה לעתיד לבוא.

וכך אמרו חז"ל בגמרא בברכות (דף יב ע"ב): אמרו לו, לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה, אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר, ויציאת מצרים טפל לו.

ואף שבפסוק בספר מיכה לא משמע כך, דכתיב: " כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ", משמע שניסי הגאולה העתידית יהיו בדיוק באותה דרגה של ניסי יציאת מצרים, אך יש הבדל יסודי בין שתי הגאולות.

בעוד שבמצרים היו שקועים במ"ט שערי טומאה, וכמעט שלא היו להם זכויות, אדרבה הנביא יחזקאל אומר שהיו חטאים גדולים:

 " בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נָשָׂ֤אתִי יָדִי֙ לָהֶ֔ם לְהֽוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֶל־אֶ֜רֶץ אֲשֶׁר־תַּ֣רְתִּי לָהֶ֗ם זָבַ֤ת חָלָב֙ וּדְבַ֔שׁ צְבִ֥י הִ֖יא לְכָל־הָאֲרָצֽוֹת: וָאֹמַ֣ר אֲלֵהֶ֗ם אִ֣ישׁ שִׁקּוּצֵ֤י עֵינָיו֙ הַשְׁלִ֔יכוּ וּבְגִלּוּלֵ֥י מִצְרַ֖יִם אַל־תִּטַּמָּ֑אוּ אֲנִ֖י ה' אלוקיכם: וַיַּמְרוּ־בִ֗י וְלֹ֤א אָבוּ֙ לִשְׁמֹ֣עַ אֵלַ֔י אִ֣ישׁ אֶת־שִׁקּוּצֵ֤י עֵֽינֵיהֶם֙ לֹ֣א הִשְׁלִ֔יכוּ וְאֶת־גִּלּוּלֵ֥י מִצְרַ֖יִם לֹ֣א עָזָ֑בוּ וָאֹמַ֞ר לִשְׁפֹּ֧ךְ חֲמָתִ֣י עֲלֵיהֶ֗ם לְכַלּ֤וֹת אַפִּי֙ בָּהֶ֔ם בְּת֖וֹךְ אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: וָאַ֙עַשׂ֙ לְמַ֣עַן שְׁמִ֔י לְבִלְתִּ֥י הֵחֵ֛ל לְעֵינֵ֥י הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁר־הֵ֣מָּה בְתוֹכָ֑ם אֲשֶׁ֨ר נוֹדַ֤עְתִּי אֲלֵיהֶם֙ לְעֵ֣ינֵיהֶ֔ם לְהוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם (יחזקאל כ, ו-ט).

ואף היציאה ממצרים הייתה בצורה של רמייה, שאמרו לפרעה שהולכים לזבוח במדבר, והוצרכו לעשות הכל בחיפזון כאדם הבורח.

אך לעתיד לבוא, כשיכלו כל העוונות, " בַּיָּמִ֣ים הָהֵם֩ וּבָעֵ֨ת הַהִ֜יא נְאֻם ה' יְבֻקַּ֞שׁ אֶת־עֲוֹ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ וְאֵינֶ֔נּוּ וְאֶת־חַטֹּ֥את יְהוּדָ֖ה וְלֹ֣א תִמָּצֶ֑אינָה כִּ֥י אֶסְלַ֖ח לַאֲשֶׁ֥ר אַשְׁאִֽיר (ירמיהו נ, כ), אז ייגאלו ביד רמה ובגדלות, כדברי הנביא:

" כִּ֣י לֹ֤א בְחִפָּזוֹן֙ תֵּצֵ֔אוּ וּבִמְנוּסָ֖ה לֹ֣א תֵלֵכ֑וּן כִּֽי־הֹלֵ֤ךְ לִפְנֵיכֶם֙ ה' וּמְאַסִּפְכֶ֖ם אלוקי יִשְׂרָאֵֽל (ישעיה נב, יב).

אמנם יציאת מצרים לא תישכח, על מנת שיוכלו לראות ולהבחין את ההבדל בין שתי הגאולות.

שם יעקב לא נעקר כיוון שהוא רומז לגאולה הגשמית, בעוד שם ישראל רומז לגאולה הרוחנית שהיא העיקר.

ב"ה זכינו לחיות בדור אתחלתא דגאולה ולראות ניסים ונפלאות, יהי רצון שנזכה במהרה בימינו להשלמת גאולתנו הגשמית והרוחנית.