''וישלח יעקב מלאכים'', ופי' רש''י: מלאכים ממש. ויש להבין מדוע יעקב שולח מלאכים, שהרי אם רצה יעקב לתהות על מצבו הצבאי של עשו ולדעת כיצד להתכונן למלחמה היה צריך לשלוח אנשי מודיעין, ומדוע מלאכים ממש?

"ויצו אותם לאמור... עם לבן גרתי ואחר עד עתה", ופי' רש"י: "גרתי, תרי"ג מצוות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים של לבן". והדבר תמוה, וכי מעניין את עשו האם יעקב אחיו קיים מצוות או לא קיים מצוות, עשו העושה כל עבירות שבעולם האם יתרשם מקיום מצוות של יעקב?

"ויהי לי שור וחמור", איתא מדרש רבה: "ויהי לי שור" – זה יוסף שעליו נאמר "בכור שורו הדר לו", "וחמור" – זה יששכר שנאמר עליו "יששכר חמור גרם רובץ בין המשפטיים".

ויש להבין עפ"י המדרש יעקב הזכיר לו את שני בניו יוסף ויששכר, ומה ראה להזכיר דוקא את אלה?

"ויירא יעקב מאוד וייצר לו", וכבר שאלו רוב המפרשים, מדוע יעקב פחד, לאחר שהבטיחו הקב"ה "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך... כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך"?

"הצילני נא מיד אחי מיד עשו", מהו כפל הלשון "מיד אחי, מיד עשו"? והלא אח אחד ליעקב! (עי' בית הלוי).

פרשה זו מגלה לנו שיעקב לא פחד כלל ועיקר ממלחמה של ממש עם אחיו עשו, יעקב אבינו בטח בהבטחתו של הקב"ה "ושמרתיך בכל אשר תלך". וכן יש להוסיף שיעקב כשלעצמו היה חזק וגיבור וכמ"ש רש"י עה"פ "ויגל את האבן מעל פי הבאר" – "כמי שמעביר את הפקק מעל פי הצלוחית להודיעך שכחו גדול", וא"כ יעקב לא פחד מכחו וצבאו של עשו.אולם יעקב פחד ואפילו חרד מעשו, מהשפעתו ההרסנית על חיי הרוח של יעקב ובני ביתו. יעקב היה מלא יראה ופחד מהפקרותו של עשו העומד להגיע עם ארבע מאות איש שהם בודאי מופקרים כמותו, יעקב ירא מההשפעה החינוכית על צאצאיו שחונכו לחיי קדושה, לחיי תורה ויראת ה'.

כיון שהקב"ה לא הבטיח לו מגן מפני ההרס הרוחני, שהרי "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", לכן יעקב מתיירא על כך.

הרשב"ם בתחילת הפרשה כתב: "באנו אל אחיך אל עשו ומצאת חן בעיניו כאשר אמרת, וגם הוא מתוך ששמח בביאתך ומאהבתו אותך, הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו לכבודך, זהו עיקר פשוטו. וכן הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בליבו, ויירא יעקב בליבו אע"פ שהראה לשליחים כי לכבודו מתכוון הוא לא האמין שמחשבת עשו לטובה אלא לרעה".

ולכאורה הדברים תמוהים: אם לא סמך על שלוחיו, מדוע שלחם? ואם סמך עליהם מדוע לא האמין להם?

וי"ל – הוא באמת האמין להם שאין בכוונת עשו להרגו, יעקב לא פחד מכך, אבל פחדו היה דוקא מפני שעשו שמח לקראתו, שרוצה לכבדו, דוקא מפני הקירבה היתירה שרוצה עשו להיות קרוב ליעקב ולבני ביתו, דוקא זה היה הפחד העיקרי. וזוהי כוונת הרשב"ם שיעקב סבר שכוונתו האמתית של עשו היא לרעה.

מעתה יתיישבו כל השאלות שנשאלו בראשית הדברים.

יעקב אינו שולח בלשים או מרגלים, כיון שאין הוא מחפש לבדוק את כוחו הצבאי של עשו, הוא רוצה לדעת מה יכולה להיות הסכנה על חיי הרוח של יעקב ובניו, ולכך הוא שולח "מלאכים – ממש".

ולכן יעקב אומר לעשו "עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים", משום שאם אתה חושב להשפיע על תרבותנו, שאולי תצליח לשנות את ארחות חיינו, כי אז דע לך כי שנים רבות חייתי אצל לבן ומכל מקום לא הצליח להשפיע עליי.

משום כך מזכיר יעקב דוקא את שני בניו יוסף ויששכר ששניהם היו "בני תורה" במשפחת יעקב, שהרי יעקב למד בחברותא עם יוסף ולכן קנאו בו אחיו, ואף ממצרים שלח ליעקב את העגלות כדי להזכיר לו את הסוגיה שלמדו קודם שנפרדו והיה זה ענין "עגלה ערופה".

ויששכר הרי הסכים עם אחיו זבולון כי הוא ילמד ואחיו יפרנסו וכמו שדרשו חז"ל עה"פ "ויט שכמו לסבול" – לסבול עול תורה.

וכך איתא בגמ' ב"ק יז. "כל העוסק בתורה ובגמ"ח זוכה לנחלת שני שבטים וכו'. זוכה לנחלה כיוסף, דכתיב "בן פורת יוסף בנות צעדה עלי שור" וזוכה לנחלת יששכר דכתיב "יששכר חמור גרם". (יעוי"ש במהרש"א)

וזהו כפל הלשון "ויירא יעקב וייצר לו" יעקב פחד מ-"וייצר לו" – שזה עשו יהיה לו ליצר, ולכן התפלל יעקב הצילני נא מן האחוה של עשו – שחיצוניותה היתה "אח", אבל פנימיותה היתה "עשו".

מעתה נבין את הכנסתה של פרשת מאבקו של יעקב עם שרו של עשו בתוך הפרשה העקרית של פגישת יעקב עם עשו.

"וירא כי לא יכול לו" – שרו של עשו בא להאבק בתורתו של יעקב, "וירא כי לא יכול לו" – שהרי "תתן אמת ליעקב" (החפץ חיים עה"ת) ולכך לאחר המאבק שונה שמו של יעקב ל"ישראל" – המסמל את השררה, הבכורה והנצחון, והמבטא את סגולותיו של יעקב.

אולם ראוי לציין כי "וישקהו" של עשו ליעקב גורם נזק עד היום הזה, לכך אנו צריכים להזהר מהשפעות הרסניות של תרבויות הזרות לנו, ולאמץ ברב עוז את תורתו ואמיתותו של יעקב.

(פורסם באשכולות # וישלח תשס"ט)