כאשר אברהם שולח את אליעזר למצוא אשה ליצחק הוא מקדים ומשביע אותו: "שים נא ידך תחת ירכי ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו".

ויש לתמוה, שבועה זו למה, שהרי כאשר משביעים אדם זה אומר שלא כל כך סומכים עליו ויש כנגדו איזה חשד ומשום כך משביעים אותו כדי לברר את הדברים לאמיתתם, וכי אברהם איננו סומך על אליעזר? והרי באותו פסוק נאמר "ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו", אם כן אליעזר הוא העבד הנאמן ביותר בביתו של אברהם, וכי עבד נאמן שכזה צריך להישבע על מנת לקיים את רצונו של אדונו ?

יש להוסיף ולשאול גם על הנהגתו של אליעזר, מדוע היה צריך להתפלל לה' שיצליח דרכו, וכי לא יוכל לסמוך על אברהם שבודאי מתפלל להצלחתו? ומדוע הוא עושה כל דבריו בזריזות מופלגת, שהרי קפצה לו הארץ, ובבואו הוא מתפלל לה' שיקרה לפניו היום, וכי למה צריך להזדרז כל כך שימצא את הנערה עוד באותו יום? ומיד בראותו את רבקה והתנהגותה הוא מזדרז לתת לה את הנזמים עוד בטרם שאל לה ולמשפחתה, ובבואו אל בית בתואל ולבן הוא מסרב לאכול עד שידבר דבריו, ומיד למחרת הוא מבקש לחזור אל אברהם ומתנגד לבקשתם שתישאר הנערה ימים או עשור, ומדוע כל הזריזות המופלגת הזאת?

יסוד הדברים הוא מה שאמרו חז"ל ומובא בדברי רש"י, שלאליעזר היתה בת והיה מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם להשיאו בתו, ודרשו חז"ל על כך את הפסוק (הושע י,ב): "כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב", לעשוק אהובו של עולם זה יצחק. משום כך הוא שאל את אברהם "אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי", ואברהם ענה לו שאתה ארור ובני ברוך ואין ארור מתדבק בברוך.

הוי אומר שלאליעזר היתה נגיעה אישית חזקה שהשליחות לא תצליח ושלא ימצא אשה בחרן שתסכים לבוא, ואולי אז הוא בעצמו יזכה להשתדך עם אברהם. כל השליחות והמשימה של אליעזר היתה להילחם בנגיעה האישית שלו ולהתגבר על רצונותיו הפרטיים למען הצלחת רצונו של אברהם. אליעזר מאמין באמונה שלמה שדברי אברהם הם אמת מוחלטת ולכן צריך לבצע את השליחות בצורה הטובה ביותר למרות ההפסד האישי שלו.

אליעזר חשש שמא הנגיעה האישית שלו תפריע לו בביצוע מלא של השליחות, ולכן הוא נלחם בזה. תפילתו היתה שהקב"ה יעזור לו להתרומם אל מעבר לאינטרס הפרטי שלו, ולכן הוא גם מזדרז כל כך, כי הוא חושש שמא כל הסכמה לעיכוב איננה אלא מתוך תת מודע לנסות לבטל את הצלחת המשימה. אליעזר העבד הנאמן משתדל בכל כוחו להילחם בנגיעתו האישית שלא תגרום במאומה לעיכוב בהצלחת השליחות.

זהו שדרשו חז"ל על הפסוק שאמרו לאליעזר "בוא ברוך ה' " – "על ידי ששירת אותו צדיק באמונה יצא מכלל ארור לכלל ברוך", וכתב על כך בספר שם משמואל, דאמונה היינו שאינו חושש לטובת עצמו אלא לצורך המשלח, ולכן נאמר על משה רבינו ע"ה "בכל ביתי נאמן הוא", שכל מעשיו אינם לטובת עצמו אלא לצורך גבוה וצורך ישראל.

מתוך כך כתב השפת אמת, שצריך כל אחד ואחד לידע כי הוא שליח בעולם הזה לעשות רצון בוראו, וכפי שיודע זאת כך יהיו כל מעשיו על הכונה הזאת, ואז חפץ ה' בידו יצליח, ויזכה לצאת מכלל ארור ולבוא לכלל ברוך.