בפרשתנו אנחנו קוראים על המעמד הגדול, מעמד הר סיני , אך לפני מתן תורה הפסוקים מתארים את ההכנות לקראת המעמד הגדול ואת הדו שיח של הקב"ה עם משה-

שמות כ'-

(ג) וּמֹשֶׁ֥ה עָלָ֖ה אֶל־הָאֱלֹהִ֑ים וַיִּקְרָ֨א אֵלָ֤יו ה֙' מִן־הָהָ֣ר לֵאמֹ֔ר כֹּ֤ה תֹאמַר֙ לְבֵ֣ית יַעֲקֹ֔ב וְתַגֵּ֖יד לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:(ד) אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי לְמִצְרָ֑יִם וָאֶשָּׂ֤א אֶתְכֶם֙ עַל־כַּנְפֵ֣י נְשָׁרִ֔ים .. (ו) וְאַתֶּ֧ם תִּהְיוּ־לִ֛י מַמְלֶ֥כֶת כֹּהֲנִ֖ים וְג֣וֹי קָד֑וֹשׁ אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תְּדַבֵּ֖ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:(ז) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּהוּ ה':

וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה': וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה': וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם:

וכאן יש לשאול מספר שאלות-

לאחר שהעם שומע ממשה את דברי ה', הם מקבלים בשמחה ונכונים לעשות את כל צווי ה' ומשה אומר את דבריהם לפני ה- "וישב משה את דברי העם אל ה' "  אך לאחר מכן התורה חוזרת ואומרת 'ויגד משה את דברי העם אל ה'' לכאורה זו כפילות שהרי העם לא אמר שום דבר חדש למשה?

האבן עזרא כבר עמד על קושי זה וכך הוא תרץ-

אבן עזרא שמות (פרשת יתרו) פרק יט פסוק ט

דע, כי יש פסוקים רבים בתורה שהיו ראוים להיותם מוקדמים. והנה פירושם וכבר היה כך וכך, כמו ויצר ה' אלהים (ברא' ב, ז) וכבר יצר והנה זה ויגד משה - וכבר הגיד, ולא הזכיר הכתוב מה הגיד. ומלת הגיד לעולם על דבר חדש שלא הזכירו. והנה איננו דבק עם וישב משה (שמות יט ח). ומתשובת השם שאמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן למדנו מה הגיד..דע, כי מצרים והודו הם מבני חם, ואלה סומכים על אלה. ואנשי הודו אינם אוכלים בשר. וכך היו עושים המצרים, ולא נשתנו מזה המנהג, רק בעבור שהתגבר עליהם מלכות ישמעאל ושבו לדתו. וחכמי הודו נותנין ראיות כפי מחשבתם, כי לא יתכן שידבר השם עם אדם וחי. וישראל היו במצרים, והיו בהם אנשים על דעת האמונה הזאת, והיתה נבואת משה בספק אצלם. ואין טענה ממלת ויאמינו בה' ובמשה עבדו (שמות יד, לא), כי כתוב וירא ישראל (שם) ולא כל ישראל, ואילו היה כתוב כל ישראל, ידבר על הרוב כמשפט הלשון, כמו וימת כל מקנה מצרים (שמות ט, ו), ואחר כן כתוב, שלח העז את מקנך (שם, יט). והנה טעם אנכי בא אליך תשובה על דברי משה שהגיד לו כן. וטעם בעב הענן. ברדת השם על ההר. ובדברי עמך עשרת הדברים, אז יאמינו כי נכון הוא שידבר השם עם אדם וחי

כלומר מבין האבן עזרא שיש כאן אמירה חדשה של משה שהיא לא מפורשת , משה אומר לה'  שחלק מהעם לא מאמין שידבר ה' את האדם ויחי שכן עמ"י מושפע מהתפיסה המצרית  ועל זה ה' ענה לו ' הנה אנוכי בא אליך.. בעבור ישמע העם בדברי עמך".

הרמב"ן כבר הקשה על האבן עזרא וכתב שלא ייתכן שעמ"י הסתפק בנבואה שהרי האמינו בה מאבותם מסורת דור אחר דור ועוד פסוקים מפורשים שהאמינו עמ"י בנבואת משה-

רמב"ן שמות (פרשת יתרו) פרק יט פסוק ט

ואיננו נכון, כי זרע אברהם לא יסתפקו בנבואה, כי האמינו בה מאבותם. וכבר אמר עוד ויאמן העם וישמעו (לעיל ד לא), ויאמינו בה' ובמשה עבדו (לעיל יד לא), ואם לא אמר שם כל העם וכל ישראל, אף כאן לא נאמר בעבור ישמע כל העם:

שאלה נוספת שיש לשאול על הפסוקים שבראש המאמר היא מדוע  הצורך לקדש את העם ולכבס את הבגדים בא רק בסוף ומדוע הקב"ה לא אמר למשה בתחילת דבריו שעל העם לקדש את עצמם לצורך מתן תורה-

ניתן לתרץ את שתי השאלות לאור דברי המכילתא המובאים ברש"י-

את דברי העם וגו' -  שמעתי מהם שרצונם לשמוע ממך אינו דומה השומע מפי השליח לשומע מפי המלך, רצוננו לראות את מלכנו:

(י) ויאמר ה' אל משה - אם כן, שמזקיקין לדבר עמם, לך אל העם: וקדשתם - וזימנתם, שיכינו עצמם היום ומחר:

עולה מדברי המכילתא חידוש עצום, בעצם מעמד הר סיני היה מתוכנן להיות כולו ע"י צווי אלוקי למשה בלא שהעם ישמע את הדיבור האלוהי אלא רק יראה את משה מקבל את הדברים מה', אך העם רצה וביקש ממשה לראות את ה' לחוות את המעמד בעצמם, וזהו שמשה הולך ואומר 'ויגד משה את דברי העם' שמבקשים להיות שותפים למעמד.

ובעקבות זאת הקב"ה כביכול משנה את התוכנית של מעמד הר סיני ועכשיו תהיה התגלות לכל העם ואשר על כן עליהם להתקדש לכבס שמלותם.

ולמדנו מכאן עיקר גדול שעם ישראל  בהשתוקקות  שלו זכה למראות אלוקים מעבר למתוכנן,  ולכן רק כשהביעו ישראל בכל כוחם את הדרישה 'רצוננו לראות את מלכנו' רק אז זכו לאותה התגלות.

אותו יסוד אנחנו יכולים למצא בחג פסח שני-  לא מצאנו שיש חג סוכות שני ולא שבועות שני מדוע דווקא בחג הפסח יש הזדמנות שניה אפשר לתרץ שהייחוד של פסח שהוא חג שבו נוצרנו לעם ובו כל יהודי מביע את רצונו להשתייך לכלל(ולכן עונש המבטלו הוא כרת) ולכן חשוב שכל יהודי יהיה שותף לפסח.

אך לאור דברינו אפשר לומר שדווקא בגלל שכאן באו אנשים והשתוקקו למצווה, 'למה נגרע'  אז חידש הקב"ה מצווה חדשה וייתכן  שאם היו משתוקקים גם במקומות אחרים היה כן.

 וכדברים הללו  כתב הפרי צדיק(פסח שני אות ב)-

'צעקתם היתה כי המה היו משתוקקים מאד לקיים מצות הקרבת הפסח בזמנו בתוך כלל ישראל, וע"ז הצר להם מאד שלא זכו לגשת לקודש בתוך כלל ישראל במועדו, וע"ז השיב להם מרע"ה עמדו ואשמעה וכמ"ש  אין עמידה אלא לשון תפילה, היינו התפללו להשי"ת מעומק לבבכם ע"ז וע"י הצעקה והתשוקה שלכם תמשיכו דבר ה' אלי כמו שהמשיכו ישראל את התורה כולה בגודל תשוקתם, ועי"ז אשמע מה יצוה ה' לכם. וכן היה כי פעלו בתפילתם התחדשות הדין מהקרבת פסח שני'

האדם נדרש לרצות להתאמץ ולהשתוקק לדבר ה' ואז לאחר שאדם עשה כל מה שביכלתו הוא מקבל את ברכת ה' הנותן לו מעבר למה שהגיע לו.

יהי רצון שנרצה  לראות את מלכנו ולהשתוקק לדבר ה' וממילא לקבל הארה מהשפע האלוהי.