בפרשתנו הקב"ה מצווה את משה לבשר לעם ישראל את בשורת הגאולה. משה הולך ועם ישראל לא שומע בקולו:

וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבדה קשה (שמות ו, ט).

בפסוק הבא לאחר מכן, הקב"ה מצוה את משה  ללכת לפרעה, ומשה עונה שאם בנ"י לא שמעו אליו, איך ישמע אליו פרעה. ותגובת הקב"ה לסירובו של משה היא ציווי למשה ולאהרן ללכת לעם ישראל ולפרעה לומר להם שיוצאים ממצרים.

 (י) וידבר ה' אל משה לאמר: (יא) בא דבר אל פרעה מלך מצרים וישלח את בני ישראל מארצו: (יב) וידבר משה לפני ה' לאמר הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים: פ (יג) וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים:

השאלה המתבקשת מתגובתו של ה' היא שהרי לא השתנה דבר בעמ"י מהפעם האחרונה שמשה הלך אליהם, ואם הם לא שמעו למשה מדוע ישמעו לו בפעם הזאת?

כדי לענות על כך צריך להבין מהי הסיבה שבנ"י לא שמעו אל משה; מהם אותם 'קוצר רוח ועבודה קשה' המתוארים בפסוק.

הסבר אפשרי הוא הסברו של השפת אמת:

..ואין הפירוש דווקא עבודה זרה ממש. רק עבודה שהיא זרה להם, כי השמיעה צריך להיות פנוי מכל דבר. וזה עיקר הגלות גם עתה: מה שאין יכול להתפנות ולשכוח הבלי עולם, להיות הלב פנוי לשמוע דבר ה' בלי מחשבה זרה.

כלומר, כדי שתהיה יכולת לשמוע, הלב צריך להיות פנוי לדבר. לכן, כאשר עמ"י טרוד ושקוע בעבדות הם לא מסוגלים לשמוע את בשורת הגאולה. יש ברעיון זה מסר חינוכי גדול: כאשר רוצים ללמד תוכן, גם אם יהיה החשוב והנעלה ביותר, יש לבחון באיזה מקום נפשי נמצא השומע, והאם יש לו את הכוחות להבין ולהפנים תוכן זה. לעיתים הדובר או המלמד מעביר את התוכן עפ"י רמת הבנתו שלו ולא עפ"י הבנת הלומדים ובכך איננו משיג את המטרה המבוקשת. הסגנון והתוכן צריכים להיות מתאימים לציבור השומע אותם. רעיון זה נרמז במדרש על הפסוק בספר תהילים – 'קול ה' בכח' (תהילים כט, ד): "בכחו לא נאמר אלא בכח, בכחו של כל אחד ואחד" (שמות רבה ה, ט).

אך נדמה שאין בכך כדי להסביר מדוע ה' שולח את משה לשליחות השניה אל בני ישראל; הרי העבודה הקשה עדיין קיימת והלב עדיין אינופנוי, ומדוע שישמעו בפעם הזאת? עוד יש לדייק מה משמעות הכפילות קוצר רוח' ו-'עבודה קשה'?

כדי להבין זאת נוסיף להקשות: בפרק ד' כאשר משה ואהרן הולכים לבשר את בשורת הגאולה בפעם הראשונה, עמ"י מאמין:

(כט) וילך משה ואהרן ויאספו את כל זקני בני ישראל:(ל) וידבר אהרן את כל הדברים אשר דבר ה' אל משה ויעש האתת לעיני העם:(לא) ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל וכי ראה את ענים ויקדו וישתחו:

וא"כ יש לתמוה מדוע בפעם הזו קוצר הרוח והעבודה הקשה לא מנעו את השמיעה של עם ישראל?

אולי אפשר ליישב זאת, אם נבין את תפקידו של אהרן.  אם נשים לב, בכל הפעמים שמשה הלך לבדו בני ישראל לא שמעו אליו, אך רק כאשר משה הולך עם אהרן בנ"י שומעים אליו. ניתן לראות שבפרק ד' משה ואהרן מדברים אל העם, והעם שומע ומאמין בבשורת הגאולה. לעומת זאת בפרק ו' משה מדבר לבדו והעם לא שומע ומאמין לו, ומיד לאחר מכן מגיע הצווי לקחת את אהרן ולדבר אל העם.

א"כ ניתן להבחין כי עמידתו של אהרן היא אשר גרמה לעם לשמוע ולהאמין. אבל נשאלת השאלה מה מיוחד יש באהרן שגרם לעם לשמוע לו, דבר אותו משה לא הצליח לעשות? ניתן אולי להסביר על פי דברי הרלב"ג בפירושו לביטוי 'קוצר רוח':

והנה דיבר משה אלו הדברים אל בני ישראל בזולת אמצעות אהרן, ולא האמינו ישראל לדברי משה, מפני קוצר רוח משה, להתבונן בסידור דבריו כראוי כדי שיְיַפֶּה להם זה המאמר באופן שיכנסו דבריו באוזניהם. והיה זה כן מפני רוב התבודדות משה בהשגות האלקיות כמו שקדם; ומפני העבודה הקשה שנתחדשה להם אחר שדיבר משה אל פרעה במַלְאֲכוּת ה׳ יתעלה, שהביאה אותם גם כן אל שלא יאמינו לדבריו..

כלומר: לפי הרלב"ג, משה מתוך עוצם קדושתו והתבודדותו דיבר בצורה מאד גבוהה לעם. משה דיבר על החזון הא-לוהי  ועל הרעיון הגדול- אבל הדברים לא נכנסו לאוזני העם השקוע בחומר; תפקידו של אהרן היה  להנגיש את התורה הגדולה לעם, ולדעת לחבר בין החזון הגדול לבין העם המשועבד.

אם כן לדברי רלב"ג מדובר  בשני דברים נפרדים שגרמו לעם שלא לשמוע למשה: קוצר הרוח מצד משה והעבודה קשה מצד העם. אם אהרן ידבר וידע לגשת לעם בשפתו, יש סיכוי שהם ישמעו לו, ולכן הפיתרון שה' מציע לענין הוא שאהרן ידבר יחד עם משה.

ניתן לומר שזהו הצורך בשני המנהיגים גם יחד: בעוד משה מייצג את האמת האידאלית ואת הדין המוחלט,  הרי שאהרן מסמל את השלום ואת הפשרה, כפי שנאמר בסנהדרין (ו:):

וכן משה היה אומר יקוב הדין את ההר. אבל אהרן אוהב שלום ורודף שלום, ומשים שלום בין אדם לחבירו, שנאמר: תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון.

 מתוקף האופי המיוחד של כל אחד מהם כל אחד קיבל את תפקידו.

משה איש הא-לוהים, כל כולו אחוז בשרעפי קודש, ומביא את דבר ה' בצורה גבוהה ואמיתית כפי שהוא. לעומתו,  אהרן מבין את רוח העם ויודע לדבר איתם בשפתם ולשונם, הוא זה שמצליח להנגיש את דברי ה' אל העם.

נכון ללמוד מכך גם לימינו, כשרואים כל כך הרבה אחים רחוקים  מעולם התורה והמצות; תפקידנו הוא להיאחז בשולי גלימתם של משה ואהרן גם יחד: מצד אחד לדעת את האמת את החזון הגדול, ומצד שני לדעת לקרב ולדבר לכל אחד בשפה שתמשוך אותו ותקרב אותו בחזרה לכור מחצבתו.