בתחילת הפרשה כותב רש"י שהקב"ה נראה אל אברהם באלוני ממרא מפני שהוא נתן לאברהם עצה על המילה לפיכך נגלה בחלקו.

וכך כתוב במדרש רבה (מב,ח) שבשעה שאמר הקב"ה לאברהם לימול הלך ונמלך בג' אוהביו ענר אשכול וממרא, אמר לו ממרא אלהיך שעמד לך בכבשן האש ובמלכים וברעבון, והדבר הזה שאמר לך למול אין אתה שומע לו. אמר לו הקב"ה אתה נתת לו עצה למול חייך שאיני נגלה עליו אלא בפלטין שלך.

ובעלי התוס' תמהו, וכי אדם חשוב וצדיק כאברהם ונתנסה בעשר נסיונות ועמד בכולם ולא שאל עצה, איך שאל עצה על המילה שצוהו הקב"ה.

ותירצו, שחס ושלום שישאל עצה אם למול או לאו, אלא השאלה היתה אם יעשה בצנעה או בפרהסיא, וממרא נתן לו עצה לעשותה בפרהסיא כדי שיראו העולם וימולו אחריו, והיינו דכתיב בעצם היום הזה נימול אברהם, בעצומו של יום.

ויש להוסיף מה שכתב בספר קול אליהו, שהרי אברהם אבינו היה כל השתדלותו להכניס גרים תחת כנפי השכינה שלא על מנת לקבל פרס, וגם חפץ ה' בידו הצליח כמו שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן. ואמנם עכשיו חשש אברהם שאם ישמעו שביקש ממנו הקב"ה למול בשר ערלתו בגיל תשים ותשע, וכן יעשה לכל זכר בן שמונת ימים, שמא על ידי זה לא ימשכו אחריו הבאים להתגייר, ונוח היה לו להפסיד לעצמו משכרו הטוב, ורק לקבץ מאמינים בעולם,.

ֲ ועל זה יעץ לו ממרא לשמוע בקול ה' ובציוויו, ואין בדבר כל מניעה להמשיך בעבודה ההשפעה הגדולה שלו. ולא עוד אלא להיפך, לא לעשות בצינעא אלא בפרהסיא, ודוקא מתוך הנאמנות לדבר ה' ובפרהסיא יבואו עוד להסתופף תחת כנפי השכינה.

ֲ