השבת אנחנו מתחילים לקרא את ספר ויקרא ספר הקורבנות, פרט חשוב בקרבן הוא המלח שחייב להימצא בכל קרבן-

'וְכָל־קָרְבַּ֣ן מִנְחָתְךָ֘ בַּמֶּ֣לַח תִּמְלָח֒ וְלֹ֣א תַשְׁבִּ֗ית מֶ֚לַח בְּרִ֣ית אֱלֹהֶ֔יךָ מֵעַ֖ל מִנְחָתֶ֑ךָ עַ֥ל כָּל־קָרְבָּנְךָ֖ תַּקְרִ֥יב מֶֽלַח'

ֲ 

ונשאלת השאלה מדוע כ"כ חשוב שבכל קורבן יהיה מלח? ֲ מצאנו בגדולי הדורות תירוצים על דרך הפרד"ס לשאלה זו-

ֲ 

על דרך הפשט קרבן ללא מלח הוא תפל , חסר טעם וזה דבר לא ראוי להביאו למקדש וכך כתב האבן עזרא-

'ברית אלהיך - הכנסתיך בברית והשבעתיך, שלא תקריב תפל ולא יאכל, כי הוא דרך בזיון'

ֲ 

ואעפ"י שאין הקב"ה טועם טעם גשמי בקרבנות ח"ו, ואין לפניו שום הבדלֲ  אם טעם הבשר והמנחה תפל או משובח, עדיין יש בקרבן תפל דרך ביזיון מצד האדם המקריב.

ֲ 

עוד הוסיף הרמב"ם במו"נ שיש במלח אות כי הקורבנות שלנו שונים מקורבנות עובדי האלילים -

'ולפי שלא היו עובדי ע"ז מקריבים להם כי אם חמץ ומרבים בהקרבת דברים המתוקים... וכן לא תמצא בשום דבר מקרבנותיהם מלח, לפיכך הזהיר יתעלה מלהקריב כל שאור וכל דבש, וצוה בתדירות המלח'

ֲ 

על דרך הדרש מצאנו תירוץ במדרש-

'כאשר נתחלקו המים התחתונים מן העליונים געו בבכייה, שיהיו במקום טומאה! ֲ אמר להם הקב"ה שתקו, ואני אצווה עליכם נסוך המים. ולא נתפייסו כי אינם כי אם פעם אחת בשנה, וכרת להם הקב"ה ברית שימלחו הקורבנות, שנאמר 'על כל קרבנך תקריב מלח'.(תורה שלמה ויקרא עמ' קי)

המדרש מספר, כי כאשר הופרדו המים לשני חלקים, מים תחתונים ומים עליונים, געו המים התחתונים בבכייה, מכיוון שקינאו במים העליונים שהועלו בדרגה והתקרבו אל הקב"ה ושכינתו ואילו הם, נשארו על הארץ, מקום הטומאה, וכפיצוי, כביכול, כרת הקב"ה ברית עם המים התחתונים וציווה על בני ישראל למלוח את כל קרבנותיהם, במשך כל ימי השנה.

והמסר של המדרש הוא כי גםֲ  מי שבארץ יש לו פוטנציאל להתקרב ולגלות את כבוד ה' גם בהסתר הטבע. הרי כך נאמר "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם", והוסיפו חסידים, 'השמים שמים לה'' 'לכתחילה', 'והארץ נתן לבני אדם' - לעשות ממנה שמים.

ֲ 

בדרך הרמז ֲ המלח רומז לנצחיות-

1. ..."זכר עשה לנפלאותיו"ֲ  ואף כשהפך את סדום הניח זכרון - ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלחֲ  ועד עכשיו הוא עומד נציב מלח' ֲ (ספרי דאגדתא על אסתר)

ֲ 

המלח מתקיים לעולם, אך בנוסף לזה ֲ יש לו יכותל גם לשמר דברים אחרים כך שגם הם יתקיימו לעולם - ניתן לשמר ירקות, בשר ודגיםֲ  שבאופן טבעי מתקלקלים מהר מאד ע"י כבישתם במלח, וכך ניתן לשמרם לתקופות ארוכות ֲ ֲ 'וכך הגמרא בכתובות(סו: ) אומרת 'מלח ממון- חסר' הרוצה לשמר את ממונו כפי שהמלח משמר-ֲ  ֲ ייחסר ממונו וייתן ממנו לצדקה וחסד.

וכבר ֲ כתב ספר החינוך (מצוה קיט) ֲ שהמלח ֲ של הקורבנות רומז לנצחיות ולהגנת שהקורבן נותן מפני העונש-

'ומלבד זה יש במלח ענין אחר רומז, כי המלח מקיים כל דבר ומציל על ההפסד והרקבון, וכן במעשה הקרבן ינצל האדם מן ההפסד, ותשמר נפשו ותשאר קיימת לעד'

ֲ 

את עניינו של המלח על דרך הסוד הסביר רבינו בחיי(ויקרא ב)-

ֲ 

'ועל דרך הקבלה יש במלח שתי כוחות משתנים, זה הפך זה, והם המים והאש...שהם כנגד שתי המידות שבהן קיום העולם והן מידת הרחמים ומידת הדין, ומטעם זה אמרו 'ולא תשבית מלח ברית א-להיך' - קרא 'ברית א-להיך' - מלח לפי שבו יתקיים ויכרת העולם. וכמו שאמרו 'ראה שאינו יכול להתקיים בדין, שיתף עימו מידת הרחמים', וכן המלח מקיים ומכרית. כי הוא מקיים ומעמיד הבשר זמן מרובה, ונותן טעם בכל המאכלים, והוא מכרית גם כן, כי המקום המלוח לא יעלה בו כל עשב'

המלח מבטא כוחות הופכיים, הוא משמר אך הוא גם מכרית, הברית תלויה בהבנה כי הכל הוא מאת ה' הטוב והרע, הרחמים והדין. וכך כותב הכלי יקר-

'כדי להמליך את הקב"ה על כל ההפכים הנראים בעולם, וגרמו לרבים לצאת למינות לומר מחלק אחד לא יצאו שני הפכים. והנה המלח יש בטבעו דבר והפכו, כי יש בו כח האש והחמימות ותולדת המים. עד שאמרו חכמי הקבלה שהוא כנגד מידת הדין ומידת הרחמים על כן נקרא 'ברית א-להיך' כי בהקרבה זו כורתים ברית עם ה' להשליטו על כל ההפכים'

אם כן, הקרבן איננו רק "כפרה על חטא" ֲ אלא גם הודאה במלכותו של ה' על העולם כולו, על כל צדדיו וגווניו ותהפוכותיו . בזמן הקרבת הקרבן, יש להקריב גם מלח כדי לבטא את הרעיון שכל הדברים שקורים במציאות, גם אם הם נראים הפכים, כולם מחוברים אל מקור אחד - אל הקב"ה.

ֲ