וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא, וַיִּקַּח אֶת-שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת-שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו, וְאֶת-אַחַד עָשָׂר, יְלָדָיו; וַיַּעֲבֹר, אֵת מַעֲבַר יַבֹּק.

יעקב אבינו עובר את הנחל עם כל משפתו, נשותיו, שפחותיו וילדיו.

אך דא עקא, שחסר ילד אחד. הרי ללאה ששה בנים ובת, לרחל בן אחד, ולשתי השפחות שני בנים כל אחת. אם כן, סך הכל שנים עשר ילדים, והכתוב אומר "אחד עשר ילדיו"?

כותב רש"י על פי המדרש: ודינה היכן הייתה? נתנה בתיבה ונעל בפניה.

שואלים העולם: מניין ידעו חז"ל שדווקא דינה היא זו שנעדרה? אולי היה זה בן אחר?

מתרץ הגאון מווילנה, על פי דברי חז"ל במקום אחר.

בית המקדש נבנה בחלקו של בנימין. ומדוע זכה בנימין לדבר זה? מפני שלא השתחווה לעשו הרשע, שהרי בנימין טרם נולד.

אם  הייתה דינה בין המשתחווים ובן אחר הוא שנעדר, אם כן מדוע זכה דווקא בנימין שיבנה המקדש בתחומו? מדוע לא זכה אותו שבט אחר שאף הוא לא השתחווה?

חייבים לומר שאכן כל הבנים היו בין המשתחווים, ורק דינה שלא קבלה ירושה בארץ, היא זו שלא הייתה נוכחת.

ממילא גם נבין את דברי שמואל הנביא לשאול מלך ישראל: 

וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל--הֲלוֹא אִם-קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ, רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה; וַיִּמְשָׁחֲךָ ה' לְמֶלֶךְ, עַל-יִשְׂרָאֵל.

שאול שהוא משבט בנימין נחשב לראש, לבחיר שבטי ישראל, כי אבי אביו לא השתחווה לעשו.

תכונה זו עמדה גם לבן בנו, מרדכי היהודי, "איש ימיני", שמכל אחיו דווקא הוא "לא יכרע ולא ישתחווה".

יהי רצון שנזכה כולנו להשתחוות רק להקב"ה כאמרנו בכל יום: 

ואנחנו כורעים ומשתווים ומודים לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה

שנזכה תמיד להודות ולהלל.