מבין ארבע האימהות של עם ישראל, ניתן לומר כי לאה אימנו ע"ה, די נדחקה לפינה. מול דמותה הנערצת של רחל אחותה, השבחים על מעשי החסד המופלאים של רבקה ומסכת חייה ההירואיים של שרה, ניצבת לה לאה בשקט ובביישנות אופיינית ולא מוזכרת בפיהם של ישראל, שרובם המוחלט יצא מחלציה.

לא בכדי, בעולם הסוד, לאה מייצגת את "עלמא דאיתכסיא" בעוד רחל שייכת ל"עלמא דאיתגליא".

בשורות הבאות ננסה להאיר נקודה מיוחדת שלמדנו מאימנו לאה, הקשורה לעניין ההודאה לה'. עם הולדת בנה הרביעי, יהודה, אומרת לאה: "הפעם אודה את ה' על כן קראה שמו יהודה". מה פשר ההודאה המיוחדת דווקא בבן זה?

חז"ל בברכות (ז ע"ב) מלמדים אותנו את הדבר הבא: "ואמר רבי יוחנן משום רשב"י מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שהודה לקב"ה עד שבאתה לאה והודתו שנא': הפעם אודה ה'." ובאר רש"י שם: "לפי שראתה ברוח הקדש שיעקב מעמיד שנים עשר שבטים ולו ארבע נשים, כיון שילדה בן רביעי הודית על חלקה שעלה יותר מן החשבון המגיע לה".

לאה מודה לה' על בנה הרביעי, יהודה, משום שלפי החשבון היא זכתה לבן נוסף מעבר למה שמגיע לה בדין עפ"י החלוקה של י"ב שבטים לארבע נשים.

יש לשאול, האמנם לא היה מי שהודה לה' מבריאת העולם עד הולדת יהודה? האם אדם הראשון לא פתח בשבח לה' "מזמור שיר ליום השבת" (ויק"ר פרשה י)? האם נח לא הודה לה' בעת צאתו מהתיבה ע"י הקרבת קרבן (ברא' ח, כא)? האם אבותינו הקדושים אברהם, יצחק ויעקב לא הודו לה' על הצלתם ועל פדות נפשם מכל מיני אנשי רשע שניסו להורגם? עלינו להבין מהי, איפוא, הנקודה המיוחדת בהודאתה של לאה.

מתוך התבוננות בדברי רש"י שהובאו קודם, נוכל לענות על השאלה.

לפי החשבון, כל אחת מנשות יעקב "אמורה" ללדת שלושה בנים. לאחר שילדה את בנה הרביעי, הבינה לאה כי קיבלה יותר מן המגיע לה. אולם, בהתחשב בעובדה שמספר בניו של יעקב לא יעלה על שנים עשר, נמצא שבהכרח אחת מנשות יעקב תלד פחות משלושה. תובנה זו הביאה את לאה להכרה ש"החשבון" של מה מגיע לי אינו נכון! בשעה שנולד יהודה, החשבון בוטל. שלושה ילדים לכל אשה זה כבר לא מובטח. והראיה: היא זכתה לארבעה בנים, מה שאומר שרחל, זלפה או בלהה יאלצו להסתפק שני בנים.

מבינה לאה, שגם "המגיע לה" עפ"י החשבון אינו ברור מאליו! לפיכך, נתמלאה בהודאה לה', לא רק על יהודה אלא על ראובן, שמעון ולוי. היא הפנימה ברגע ההוא, שכל אחד מהילדים הוא חסד גמור ומתנה מאת ה'.

מעתה נוכל לענות על שאלותינו, ודאי שרבים וטובים הודו לה' בהזדמנויות שונות ובשל הצלה ממקרים שונים.

ההודאה הייתה על נס או על הצלה שעשה עמהם ה'. אולם לאה מלמדת אותנו עומק אחר. יש להודות גם על הקיים! גם על מה שלפי הבנתי הוא מובן מאליו ומגיע לי בדין. כי באמת אין לנו הבטחה או הסכם מאת ה' על הדברים הבסיסיים, כ"ש על הטבות מיוחדות שאנו זוכים להם מדי יום ביומו.

לאה לימדה את כלל ישראל לימוד ענק: אין דבר כזה "מגיע לי". מה שהינך סבור שראוי ומגיע לך, גם דבר זה לא בטוח ויש להודות ולהלל את הקב"ה על הבסיס לא פחות מאשר על התוספות.

שנזכה להודות לה' ולזכות לשפע וברכה מידו יתברך.