כאשר הקב"ה מודיע לנח על המבול הוא גם אומר לו את הסיבה שגרמה להבאת המבול: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת  הָאָרֶץ" (בראשית ו,יג). מדייק מכאן רש"י וכותב: "לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל".

מקור הדברים הוא בגמרא במסכת סנהדרין (דף קח עמ' א) : "אמר רבי יוחנן: בא וראה כמה גדול כחה של חמס, שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל, שנאמר כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ".

וממשיכה הגמרא ומביאה את הפסוק בספר יחזקאל (פרק ז פסוק יא): "הֶחָמָס קָם לְמַטֵּה רֶשַׁע לֹא מֵהֶם וְלֹא מֵהֲמוֹנָם וְלֹא מֶהֱמֵהֶם וְלֹא נֹהַּ בָּהֶם", ודורשת הגמרא: "אמר רבי אלעזר: מלמד שזקף עצמו כמקל, ועמד לפני הקדוש ברוך הוא, ואמר לפניו: רבונו של עולם, לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נה בהם".

וכבר נדרשו המפרשים השונים לשאלה מדוע דוקא הגזל ומה היא החומרה המיוחדת שיש בגזל, והרי באותו דור חטאו בעוד עבירות חמורות כמו גילוי עריות ועבודה זרה ומדוע דוקא הגזל הוא המקטרג הראשי שעליו נחתם גזר דינם.

ומחדש השפת אמת (פר' נח תרל"א) הבנה מחודשת במושג הגזל. שהנה המושג הפשוט של גזל הינו לקיחת רכוש של אדם אחר ללא רשותו וללא הסכמתו. אבל המושג גזל הינו הרבה יותר רחב, שהרי כל מה שקיים בעולם זו בריאה שברא הקב"ה, וכל הכוחות והכישרונות שיש לאדם זה הכל מתנתו ונתינתו של הקב"ה. את הכל נתן הקב"ה לאדם על מנת שישתמש בזה לדרך הטוב והישר לתקן את העולם כרצנו יתברך. וכאשר האדם מתכחש למקור הכוחות שלו ומשתמש בהם נגד רצונו של נותן הכוחות הרי זו גזילה שבה הוא גוזל את מה שהקב"ה נתן לו למטרות שאינם נכונות וראויות. נמצא לפי זה שכל העבירות והחטאים בעצם יסודם בגזל כלפי שמיא.

לפי זה מסביר השפת אמת את העובדה שבתורה נאמרה פרשת הוידוי דוקא בענין הגזל, שהנה הרמב"ם בתחילת הלכות תשובה כותב שהמקור למצות הוידוי הוא הפסוק בפרשת נשא (במדבר פרק ה פסוק ז): "וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ", והרי פסוק זה נאמר בפרשת הגזל שעליו להשיבו, ומדוע כל יסוד התשובה והוידוי נאמרו בתורה דוקא בענין הגזל, אלא הן הן הדברים שאמרנו מקודם, שרצתה התורה לרמז לנו שהגזל הוא מושג הכולל את כלל החטאים והעבירות שהאדם חוטא בהם, וזו היא החזרה בתשובה, להשיב הכל אל הבורא ולחבר מחדש הכל אל השורש והמקור.

והוסיף השפת אמת, שבפרשת נח נאמר מלאה הארץ חמס, וזה כנגד מה שנאמר בישעיהו (פרק ו פסוק ג): "וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ". זה לעומת זה, מלא כל הארץ כבודו או מלאה הארץ חמס. ומכיון שיסוד כל קיום העולם הוא הבורא יתברך, הרי זה רק בתנאי שכבודו מלא עולם, אבל כאשר בני אדם ממלאים את הארץ חמס ומסלקים את השכינה, ובזה העולם כולו מאבד את זכות קיומו ובא המבול לעולם.

כנגד זה התקינו חז"ל לברך מאה ברכות בכל יום, ובזה אנחנו מכירים בשורש הכוחות והקיום ומביאים ברכה ושפע לעולם.