אחד הקרבנות עליהם מדובר בפרשת ויקרא הוא קרבן עולה, ועליו אומר הנביא ישעיהו (פרק סא פסוק ח): "כִּי אֲנִי ה' אֹהֵב מִשְׁפָּט שֹׂנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה". צריך להבין למה הוזכרה כאן דוקא העולה, הרי ברור שהגזל שנאוי בכל הקרבנות.

מבאר המשך חכמה, על פי דברי חז"ל במדרש (ויקרא רבה פרשה ג סימן ד), שהסבירו מדוע בעולת בהמה מקטיר הכהן את הכל המזבחה, ואילו בעולת העוף נאמר להסיר את מוראתו ולא להקטיר אותו. "א"ר תנחומא בר חנילאי: העוף הזה פורח וטס בכל העולם ואוכל בכל צד ואוכל מן הגזלות ומן החמסין, אמר הקדוש ברוך הוא הואיל והזפק הזה מלא גזילות וחמסין אל יקרב לגבי המזבח לכך נאמר והסיר את מוראתו. אבל בהמה גדילה על אבוס בעלה ואינה אוכלת מכל צד לא מן הגזלות ולא מן החמסין לפיכך היא מקריבה כולה, לכך נאמר (ויקרא א) והקריב הכהן והקטיר את הכל המזבחה".

נמצא שבקרבן עולה בא לידי ביטוי שינאת ה' את הגזל, בהבדל שבין עולת בהמה לעולת עוף, ועל כן הדגיש הנביא שה' שונא גזל בעולה, וממנו נלמד לכל שאר הקרבנות.

אמנם יש הסבר נוסף, על פי דברי הגמרא (מסכת סוכה דף ל עמוד א): "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מאי דכתיב כי אני ה' אהב משפט שונא גזל בעולה, משל למלך בשר ודם שהיה עובר על בית המכס, אמר לעבדיו: תנו מכס למוכסים. אמרו לו: והלא כל המכס כולו שלך הוא! אמר להם: ממני ילמדו כל עוברי דרכים, ולא יבריחו עצמן מן המכס. אף הקדוש ברוך הוא אמר: אני ה' שונא גזל בעולה, ממני ילמדו בני ויבריחו עצמן מן הגזל".

נמצא שדוקא בקרבן עולה שהכל עולה לשמים יש חידוש מיוחד על כך שהקב"ה שונא את הגזל, אבל בשאר הקרבנות שנאכלים לכהנים ולבעלים אין בזה את אותו חידוש.