"ויקרא אלוקים לאור יום ולחושך קרא לילה"

רבנו הגר"א מקשה קושיא:
בפסוק הנ"ל הקדימה התורה את האור לחושך.
לעומת זאת בסדר הבריאה, קודם הערב לבוקר, כדכתיב: "ויהי ערב ויהי בוקר". ֲ 
אם כן, לכאורה גם בפסוק שפתחנו בו, היה צריך להיות כסדר הזה – ' ויקרא ... לחושך לילה, ולאור קרא יום ' ?

מתרץ הגר"א על פי הזוהר, שהקב"ה שהוא אורו של עולם, אינו כותב את שמו סמוך לחושך.

ואם תקשה, הרי מצינו שנסמך שמו של ה' לחושך, בפרשת בא: " הוא הלילה הזה ל-ה' " (שמות יב, מב) ?

אלא, ששם מדובר בלילה של פסח, המסמל הן את הגאולה ממצרים, והן את כל הגאולות העתידות להיות עד לאחרית הימים, שעליה נאמר: ֲֲ " והיה אור הלבנה כאור החמה " (ישעיה ל, כו) , והוא אפוא לילה של אור ולא של חושך.

זוהי הסיבה ש"לילה" הוא לשון זכר ולא לשון נקבה, ("הלילה הזה", ולא הלילה הזאת. וכן בלשונו של בעל ההגדה "מה נשתנה הלילה הזה"), שכיוון שאורה של הלבנה יהיה כאור החמה, יוצאת היא מגדר "נוקבא" (מקבל האור), ונכנסת לגדר של "דוכרא" (נותן האור).

התקופה בה אנו נמצאים, כאשר מגפת הקורונה מכה בכל העולם, נראית לעיתים כחושך.
הספק, חוסר הוודאות והפחד, עלולים לגרום לתחושת חידלון וייאוש.

חובה עלינו לחזק בקרבנו את האמונה הברורה, שהקב"ה אשר ברא את העולם, ומאז ועד היום צופה ומשגיח על כל הנעשה בו, לא יטוש את עמו ואת עולמו.

יהי רצון שאע"פ שמתקיים כעת: " כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ", נזכה במהרה שיתקיים בנו:" ועליך יזרח ה' ֲֲ וכבודו עליך יראה ".