בנין ארץ ישראל עומד כיום בראש סדר היום הציבורי, חשיבות הנושא הזה ניכר היטב בדברי חז"ל.

"שקולה ארץ ישראל כנגד כל התורה כולה".

ונדמה שאין עוד נושא בתורה שחוזר על עצמו פעמים כה רבות כמו ארץ ישראל. והדבר בולט כבר בפתיחת התורה, כפי המדרש שהביא רש"י.

"אמר רבי יצחק, לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחדש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל, ומה טעם פתח בבראשית, משום- "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים". שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם, כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".

ויש לשאול, הא ניחא פרשת בראשית שהיא פרשת הבריאה, ופרשת נח שהיא עוסקת בהתפלגות העמים, ופרשת לך-לך שהיא ירושת הארץ, אך מה יש צורך בכל הפרשיות הבאות, והרי השאלה היתה שהיה צריך לפתוח בהחדש הזה לכם, הרי שעד כאן הכל מיותר ?!

בהגדה של פסח נאמר, "ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר, ואולך אותו בכל ארץ כנען, וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק, ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו, ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו, ויעקב ובניו ירדו מצרים".

ויש להבין מה מקומו של עשו בהגדה של פסח.

וביאר הגרי"ז, שבברית בין הבתרים נאמר "כי גר יהיה זרעך וכו', ודור רביעי ישובו הנה", ולא ברור מיהו זרעך היורש את הארץ, ואמנם ישמעאל הוא בן השפחה ובודאי נדחה, אך מי מבני יצחק יזכה. "הלא אח עשו ליעקב, ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי",ושניהם זכאים.

בילקוט שמעוני פרשת יתרו- "אמר הקב"ה ראו באיזה חדש נתתי את התורה, במזל תאומים שאם ביקש עשו להתגייר ולעשות תשובה וללמוד תורה, יבא וילמד ומקבלו אני, ואם כן במה זכה יעקב לרשת את הארץ?

"ויקח עשו את נשיו ואת בניו… וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו" (בראשית לו',ו'). וכתב רש"י- מפני שטר חוב של גזירת "כי גר יהיה זרעך" המוטל על זרעו של יצחק, אמר, אלך לי מכאן, אין לי חלק לא במתנה שנתנה לו הארץ ולא בפירעון השטר.

וכך פירש רש"י בבמדבר-"וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום כה אמר אחיך ישראל… ונשב במצרים ימים רבים…" (במדבר כ', יד'-טו').

וכתב רש"י, מה ראה להזכיר כאן אחווה, אלא אמר לו אחים אנחנו, בני אברהם שנא' לו- גר יהיה זרעך, ועל שנינו היה אותו חוב לפרוע, לפיכך פירש אביכם עשו- וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו, מפני שטר חוב המוטל עליו, והטילו על יעקב, על ירושת הארץ.

וזהו שמסיים בסוף פרשת וישלח, באלופי עשו, שהגיעו אל המנוחה והנחלה, ומיד לאחר זאת, "וישב יעקב" שביקש לישב בשלווה, והודיעו הקב"ה שאין זאת המטרה.

ובזה מתבארת ההגדה- "ואקח את אביכם... ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו- וממילא ויתר על ירושת הארץ- ויעקב ובניו ירדו מצרים".

רק מי שעבר את כור ההיתוך של גלות מצרים, זכאי לרשת את הארץ. רק מי שהיה גר ונתקיים בו "ועבדום ועינו אותם", מתקיים בו גם כן "ודור רביעי ישובו הנה".

כל ספר בראשית הוא איפוא סיפורה של ארץ ישראל, ושייכותה לבני ישראל דוקא, ועל כן סיפרה התורה לא רק על הבריאה וחלוקת העמים והבטחת הארץ, אלא גם על מאבק שבין יעקב לעשו, הפרידה, המריבה בין האחים ליוסף עד היציאה ממצרים, ללמדך שארץ ישראל שייכת לאותו עם סגולה שעבר את כור ההיתוך של גלות מצרים.

וכשם שהתורה פתחה בעניין ארץ ישראל, כך היא מסיימת בה. "ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו ראש הפסגה אשר על פני ירחו, ויראהו ה' את כל הארץ, את הגלעד עד דן ואת כל נפתלי... ויאמר ה' אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה, הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבור" (דברים לד', א'-ד').

וכל קורא פסוקים אלו תמה, לשם מה היה צריך להכאיב למשה, כשהגיע בהישג יד לארץ ישראל, ולומר לו "הראיתיך בעיניך".

ונדמה שרש"י משיב על שאלה זו, כאשר דייק בכתוב "אשר נשבעתי... לאמר". שהרי מלת לאמר פירושה בדרך כלל לאמר לאחרים, ועל כן פירש רש"י- כדי שתלך ותאמר לאברהם ליצחק וליעקב, שבועה שנשבעתי לכם- הקב"ה קיימה, וזהו לאמר, לכך הראיתיך לך, אבל גזירה היא מלפני ששמה לא תעבור, שאילולי כן הייתי מקיימך עד שתראה אותם נטועים וקבועים בה ותלך ותגיד להם.

ובכך נעוצה חתימת התורה בתחילתה. וכל אותו זמן מצפים האבות להגשמת השבועה, עד שמסיימת התורה בכך, שהקב"ה מראה למשה את הארץ ומצוה אותו לילך לאבות ולומר להם- קיימתי שבועתי, וישראל נכנסים לארץ.