שיאה של יציאת מצרים הוא ללא ספק חצות הלילה של ליל ט"ו בניסן. מכת בכורות שהִכתה בכל רחבי מצרים היא שפתחה את השערים ליציאתם של 'צבאות ה'' מעבדות לחרות, מחשיכה לאורה ומשעבוד לגאולה.

מכת בכורות פוגשת כל אדם בשעה שנולד לו בנו הבכור ובשעה שכבשה בעדרו ממליטה את פטר רחמה. יתירה מזאת, זכרה של מכת בכורות מלווה כל אדם מישראל בכל יום כאשר הוא מניח את התפילין על זרועו ועל ראשו והוא זוכר את פרשת 'קדש' ופרשת 'והיה כי יביאך'. מהו טיבה העמוק של מכת בכורות ומהו הלקח לדורות שעלינו ללמוד ממנה.

נפתח בציוויו של הקב"ה למשה טרם הכניסה הראשונה לבית פרעה:

וְאָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר ה' בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל: וָאֹמַר אֵלֶיךָ שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי וַתְּמָאֵן לְשַׁלְּחוֹ הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ: 

סודה של יציאת מצרים נגלה כבר בתחילתה עם ישראל הוא בנו בכורו של הקב"ה ועל כן יש לשלחו לחרות. השאלה העולה מאליה היא, על שום מה עם ישראל נקרא 'בני בכורי'. מבין אומות העולם עם ישראל לא היה הראשון לעלות על במת ההיסטוריה. לאמיתו של דבר, עם ישראל הוא האחרון מבין 70 האומות, שהרי 70 האומות נזכרות אצל נח ובניו [מניינם של צאצאי נח הוא 70]. אפילו ישמעאל ועשו קדמו ליעקב-ישראל. מהי, אפוא המשמעות של 'בכורת ישראל'.

רש"י פירש: "'בכורי' - לשון גדולה". לעומתו מציע רבי אברהם אבן עזרא:

טעם בני בכורי. זה הגוי שעבדוני אבותם בתחלה, ואני חומל עליו, כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו. ואתה לקחתו לעבד עולם, על כן אני אהרוג את בנך בכורך.

ועדיין הדברים קשים, שהרי גדולת הצעיר או החיבה לבן הזקונים אינם הופכים אותו לבן הבכור הנולד ראשונה.

ייתכן כי הפיתרון מצוי בפסוק אחד בפרשתנו:

וּמֵת כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה 

הפסוק מתאר את 'בכור פרעה' כזה ש'יושב על כסאו'. מהי הכוונה בביטוי הזה? אונקלוס מתרגם 'דעתיד למיתב על כורסי' - זה שעתיד לרשת את כסא המלכות. אבן עזרא מפרש 'הראוי לישב על כסאו'. ועדיין הלשון 'יושב' במשמעות הווה אינה מתאימה. אולי ניתן להוסיף כי בכור פרעה היה יושב על כסאו בזמנים שפרעה נסע מן העיר לצרכי המלכות ושימש כמעין ממלא מקום.

בכור הוא אפוא זה שממלא מקום אביו, וזה שמנחיל את דרכו והנהגתו לשאר הבנים. בדרך כלל הבן הגדול הוא שממלא את התפקיד הזה ועל כן הוא הבכור, אולם כשאין באפשרותו של הגדול להיות הבכור הבכורה יכולה לעבור למי שמסוגל למלא את התפקיד. כך בביתו של יצחק אבינו עברה הבכורה מעשו ליעקב. ובביתו של יעקב אבינו עברה הבכורה מראובן ליוסף: "וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל כִּי הוּא הַבְּכוֹר וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף בֶּן יִשְׂרָאֵל וְלֹא לְהִתְיַחֵשׂ לַבְּכֹרָה" (דברי הימים א' ה, א). בני ישראל הם בנו בכורו של הקב"ה כיון שתפקידם של ישראל הוא להנהיג את כל האומות לעבודת ה'. עם ישראל משמש לאומות כולם כ'ממלכת כהנים'. העולם כולו למד מעם ישראל את האמונה באל אחד, את המוסר ואת היושר בהליכות עולמים. גם בנבואות לעתיד לבוא מדובר על הגויים העתידים להגיע לירושלים וללמוד מעם ישראל את דרכיו ואורחותיו של הקב"ה.

הַדָּבָר אֲשֶׁר חָזָה יְשַׁעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם: וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם: וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם: וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה:

מעתה, ניתן להבין גם את מקומה של מכת בכורות. בכורות מצרים הם המנהיגים והמובילים כל אחד במקומו ובתחומו. בכור פרעה שותף להנהגת הממלכה ובכור השפחה מנהיג את עובדי הריחיים או את יושבי הבור. התביעה של הקב"ה מן המצרים להפסיק ולהשתעבד בעם ישראל לא עצרה במלך מצרים. הדרישה היתה מכל מי שיש לו אפילו קורטוב של מנהיגות ואחריות לעשות הכל כדי שהעוול הנורא הזה ייפסק. ומסתבר כי זוהי הסיבה לכך שכל הבכורות הוכו באותו הלילה.

ומן החושך אל האור – כל בכור בישראל בין אם הוא בכור בתולדתו, ובין אם הוא מאלה שלוקחים אחריות ציבורית על עצמם, למד כי הקב"ה מצפה ממנו להקדיש את כל כוחותיו ויכולותיו לעשיית הטוב והצדק בעולם – 'כי לי כל בכור'.

לומדי התורה בעם ישראל נושאים על שכמם את אחריותה הגדולה של הבכורה בישראל. הם מקבלים על עצמם את העול המופלא של נשיאת שם ה' ומסירת והעברת התורה מדור לדור. אשרינו שזכינו לראות את בנינו שותפים באותו תפקיד מופלא של 'בני בכורי ישראל'. ויהי רצון שבכולם יתקיימו דבריו של המשורר בספר תהילים (פט, כז-כט):

הוּא יִקְרָאֵנִי אָבִי אָתָּה אֵלִי וְצוּר יְשׁוּעָתִי: אַף אָנִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ עֶלְיוֹן לְמַלְכֵי אָרֶץ: לְעוֹלָם אֶשְׁמָר לוֹ חַסְדִּי וּבְרִיתִי נֶאֱמֶנֶת לוֹ.

(פורסם באשכולות 487 # בא תשע"ט)