המכה שקדמה למכת בכורות היא מכת החושך. עליה נאמר "ויט משה את ידו על השמים ... ויהי חושך אפילה בכל ארץ מצרים שלשת ימים, לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים" (שמות י, כב). וברש"י (שם): "ויהי חושך אפילה וגו' שלשת ימים- חושך של אופל שלא ראו איש את אחיו, ג' ימים. ועוד שלשת ימים אחרים חושך מוכפל על זה שלא קמו איש מתחתיו, יושב אין יכול לעמוד ועומד אין יכול לישב".

על הפס': "ולכל בנ"י היה אור במושבתם"(שם) פירשו חז"ל (שמו"ר ):

"בארץ גושן" לא נאמר אלא במושבתם, שכל מקום שהיה יהודי נכנס היה אור נכנס ומאיר לו מה שבחביות ובתיבות ובמטמונות ועליהם נאמר נר לרגלי דבריך.

מובן מדוע לישראל היה אור כאשר למצרים היה חושך, אך יש לתמוה מדוע הקב"ה עשה נס שיהיה אור כזה שיוכלו לראות מה נמצא בחביות ובתיבות ובמטמונות- מה הטעם לנס כזה?

המהר"ל (גבורות ה' פרק נ"ז) מבאר שמכות מצרים היו כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם- כל מכה במצרים היתה כנגד מאמר שנברא בו העולם. כיוון שהמצרים ניסו לעוות את פני המציאות ולהטות אותה מהתכלית שלשמה נברא העולם, ע"כ היכה הקב"ה אותם בעשר מכות כנגד עשרה מאמרות. מטרת המכות היתה לגלות את מאמרות בראשית ואת פני המציאות האמיתית. וע"כ כל מכה היתה רפואה לישראל ומכה למצרים, ישראל שדבקים בתכלית האמיתית ונמשכים אחר מאמרו של הקב"ה זכו לגלות בכל מכה את מאמר ה' בבריאה. וזהו מה שאמרו חז"ל בפרקי אבות (פ"ה מ"א): "בעשרה מאמרות נברא העולם, ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחר יכול להבראות? אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות" - שכר לישראל ופרענות למצרים.

על פי זה נבין מהי מכת החושך, בבריאה נאמר: "ויאמר אלוקים יהי אור ויהי אור וירא אלוקים את האור כי טוב ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך" (בראשית א, ג). וברש"י שם: "וירא אלוקים את האור כי טוב - אף בזה אנו צריכים לדברי אגדה. ראהו שאינו כדאי להשמש בו רשעים והבדילו לצדיקים לעתיד לבוא" (חגיגה יב.).

הקב"ה ברא ביום הראשון את האור הגנוז - אור עליון המגלה את התכלית הסופית של הבריאה והוא תיקון הכל. אך הקב"ה גנז את האור הזה משום שאינו כדאי שישתמשו בו הרשעים, שגילוי האור היה גורם למרידה של הרשעים וע"כ הוא נגנז לצדיקים שישתמשו בו לעת"ל בעולם התיקון. נמצא שהתוכן הפנימי של "יהי אור" - הוא להאיר את התכלית האמיתית של הבריאה, וכאשר נגנז אור זה, הדבר מאפשר לרשעים לעוות את המציאות האמיתית של הבריאה. כיוון שהמצרים ניצלו את העלמות האור הגנוז ועיוותו את התכלית האמיתית שלשמה נברא העולם, באה מכת החושך - שהיא כנגד המאמר של "יהי אור". "ולכל בני ישראל היה אור במושבותם" - לא סתם אור, אלא אור שמגלה מה שנמצא בסתר בתוך החביות ובתיבות ובמטמוניות, כדוגמת האור הגנוז לצדיקים לעתיד לבוא, שהוא אור רוחני - פנימי, האור שמאיר את התכלית האמיתית שלשמה נברא העולם. ולכן נאמר על זה "נר לרגלי דבריך" (תהילים קיט, קה) - אור על טבעי המגלה את מה שנמצא בחדרי חדרים.

לעומת זאת המצרים היו בחושך אפילה - כי האור הזה גרם להם לחושך עצום, ברגע שהתגלה האור הגנוז התברר שכל התפישה של מצרים היא שקר גמור וזהו שנא' "לא קמו איש מתחתיו ג' ימים". זהו גם ביאור דברי חז"ל שבזמן החושך נהרגו בחשאי רשעי ישראל (כמבואר ברש"י) כי אותו אור רוחני גופא כילה את אותם רשעים אשר הוציאו עצמם מכלל ישראל. יזכנו ה' לראות באורו של משיח כנאמר "כי החשך יכסה ארץ וערפל לאמים ועליך יזהר ה' וכבודו עליך יראה" (ישעיהו ס, ב).

(מתוך ''מנחת אב'' # פרשת בא)