חלק הרמז שבתורה אינו תופס לצערנו את מקומו הראוי לו בין שאר חלקי ה-פרד"ס, בשל שימוש לא רציני בגימטריאות וראשי תיבות מחד, והסתפקות בצדדיהם החיצוניים של רמזים אמיתיים מאידך. בפינתנו נעסוק ברמזים מסוגים שונים ועל משמעותם בהבנת המקראות ודרשות חז"ל. שמנו עטרה לראשנו את דבריו הנאים של הראי"ה קוק באורות הקודש א' קט':

"כל רמז יש לו תוכן ושורש... ומכל מקום צריך להבחין את תוכן העניין שמודיע הרמז ורמז עצמו ראשי תיבות ר'אה מ'ה ז'ה"

"פסח הוא לה'"

במרכזה של פרשתנו עומדת יציאת בני ישראל ממצרים והקרבת קרבן הפסח. וזכה קרבן הפסח שלדורות נכרך הוא בזכרון יציאת מצרים ו'פסח מצרים' הפך ל'פסח דורות'. לכשנבדוק כמה פעמים מוזכר ה'פסח' בתנ"ך, נמצא, כי מספר ההופעות הן בדיוק 49. בבואנו להבין את משמעותו של רמז זה, דומה כי אי אפשר שלא לחבר את מספר ההופעות לדברי חז"ל על עם ישראל השקוע במ"ט שערי טומאה טרם יציאתו ממצרים. אלא שמכוחו של רמז זה אנו זוכים להבין את תפקידו של קרבן הפסח באותה יציאה ממ"ט השערים. ה'פסח' כפי שפירשו רוב המפרשים נקרא כך, על שם הדילוג שדילג הקב"ה על בתי בני ישראל בראותו את הדם אשר בסף, לשון אחרת, ראויים היו ישראל להיפגע עם המצרים במצרים אלא שבחסדיו יתברך הוא דילג עליהם. מה עניינו של דילוג זה ומדוע הוא תלוי בראיית הדם? נראה בפשטות שככל הקרבנות, גם קרבן הפסח הינו בהמה המחליפה את האדם שהיה ראוי שימות בעצמו, אלא שבשונה מחטאת הבאה על עוון, קרבן הפסח מבטא את מסירותם של ישראל ונכונותם לסכן את נפשם מתוך אהבתם את בוראם[1]. כך מתפרשת גם לקיחת הפסח וזביחתו שהרי משה עצמו אומר לפרעה 'הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו' (שמות ח,כב). כך גם בעתיד נשיאת שם ישראל היוותה כשלעצמה נכונות להיהרג ולו בשל סיבה זו בלבד. אותה נכונות באה לידי ביטוי בדם השפוך על המזוזות והמשקוף, דם הקרבן המבטא את דם האדם, ועל כן שוב אין הקב"ה מכה את ישראל.

נראה שלפי דרכנו יתפרש בצורה חדשה מדרש בשיר השירים רבה (פרשה ב, ד), ושם על הפסוק 'הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה' דרשו:

"אמר ר' אחא: עם הארץ שקורא ל'אהבה' 'איבה' כגון 'ואהבת'- 'ואייבת' אמר הקב"ה 'ודילוגו עלי אהבה".

הפסוק כולו נדרש על הבאת עם ישראל ממצרים לסיני – בית היין. הדגל לפי פשוטו הוא דגלו של הקב"ה – אהבתו לישראל. לדרכנו בא המדרש ללמדנו שגם עם הארץ ה'שונא' כביכול את אביו שבשמים, עדיין אהבת ה' נתונה לו, ורמז יש בדבר: 'ודגלו' בגימטריה 49.  אל תקרי דגלו אלא דילוגו, דילוגו של 'עם הארץ' אינו מונע את דילוגו של הקב"ה בשל קיום מצוות 'בכל נפשך' שהיא המשכו של 'ואהבת את ה' אלקיך'.